(במת כבוד. יושבות פרות. פרה אחת נואמת)

פרה - ... ואני רוצה להגיד לכם עוד משהו פרות יקרות, (פאוזה)
אני לא אבדתי רגל אחורית וזנב כשעליתי על מוקש בשטח מראה 13
לחינם. אנחנו לא זזים מוווו-הגולן! (מחיאות כפיים, הפרות שעל
הבמה מעודדות בקריאות קצובות מוווו, מוווו. הפרה הנואמת מהסה
אותם)
ואני רוצה להגיד משהו גם לפרות (בזלזול) של תנובה ושל טנא נוגה
או איך שקוראים להם... אנחנו הפרות של רמת הגולן יושבות פה כדי
שאתם תוכלו לשבת במחלבות הממוזגות והמשוכללות טכנולוגית של גוש
דן ולהכין את החלב הדל שומן שלכן והדנונה דיאט למיניהם...
(הקהל מריע) רק אחר כך, כשהטילים הסורים יפלו על יוטבתה בעיר,
אל תבואו אלינו לבכות על חלב שנישפך. (הקהל משתולל)
ולפרות האמיצות שלנו... הפרות של קצרין ושל חולתה. הפרות של
עין-גב  של גדות... אתם הציונות האמיתית.
אני יודעת שזה לא קל ושלושים שנה זה לא מספיק זמן כדי שנוכל
לפנות את כל המוקשים שנשארו מקרבות הבלימה של יום הכיפורים.
אבל חייבים להמשיך.
לפני יומיים רעיתי עם הבן שלי העגל בשטח אש 17. עמדנו מעלי
גירה נפעמים אל מול קונטרה... ממש "הושט היד וגא בם"...
כשפתאום החבר של הבן שלי, אמוץ, עלה על מוקש ונהייה שווארמה.
בא אלי הבן שלי ובעני עגל הוא שואל אותי "אימא, אימא, למה
אנחנו נשארים פה?! זה מסוכן..." אמרתי לו "בני העגל היקר,
תכניס את זה טוב, טוב לשני הראשים שלך, אנחנו לא זזים
מוווו-הגולן!" (מחיאות כפים סוערות)
אין ברירה. אני עוד זוכרת מה היה פה לפני הארבעה ביוני,
כשהפרות הסוריות שיחשכו את טלפיהן במי הכינרת שלנו... מרוב מתח
וחרדה יצא לי חלב חמוץ... (מוחא  דמעה)
אני לא אשכח את היום שבא אלי הנהג של רבין זיכרונו לברכה ואמר
לי "פועה, את עושה עבודה מצוינת. אני מבטיח לך אנחנו לא נזוז
מוווו-הגולן!" וגם רבין אמר "איזה חלב... ארץ זבת חלב..."
(מחיאות כפיים).
ולסיכום אני רוצה להגיד משהו לאהוד ברק. אני, פועה הפרה, שאימא
שלה התנדבה להיות הסטייקים במסיבת הניצחון של מבצע אנטבה,
אומרת לך אהוד, יוני היה מתבייש בך! (קהל מריע) דני היה מתבייש
בך... (מריע) מילקי היה מתבייש בך... (הקהל יוצא מגדרו) ...
בהמה.
בשם כל הפרות מכל הארץ אני אומרת - לא זזים מוווו-הגולן!

קטע מתוך - ערב פרוזק וגבינות - קברט סאטירי
http://stage.co.il/Stories/14022