היה היו פעם אנשים יפים. הם גרו בכפר מטופח, כל-כך מטופח שכל
הפרפרים באו לבקר רק אותם. לכל אחד מאנשי העיר היפה היה בית
יפה בצבעים מדהימים שלא יכולת להעלות בדעתך, רהיטים כל כך יפים
עד שהבית לא הפסיק לחייך מרוב אושר.
הפרחים בגינות שלהם היו מדהימים בצורתם וצבעם כאלה שיש רק
לאנשים היפים.
היו גם בגדים יפים של מיטב המעצבים שעצבו בגדים בצבעים שהשתלבו
עם הכל וייפו עוד יותר את הסביבה.
הפנים שלהם נראו מושלמות, יפות כמו אחרי טיפול אצל קוסמטיקאית
במשך שבוע מדי שנה ושנה.
התינוקות שלהם נראו כאלה חמודים ומתוקים ויפים שההורים פשוט
שמחו מרוב אושר.
בחצרות של האנשים היפים חוץ מהפרחים המיוחדים היו גם עצים של
נראו כמותם בכל היקום, הם הצמיחו מן פרי מוזר שגם הוא היה יפה
(כמובן...) אבל הוא לא היה אכיל, הוא שימש לנוי ולעוד כמה
דברים...
כל תינוק שנולד קיבל במתנה מראש העיר שרשרת מדהימה עם יהלום
מיוחד באמצע.
וכל הזמן (פרט למסיבות) היו כולם מסתובבים עם השרשרת כדי
להראות שהם שיכים לאותה עיר- עיר היפים.
כשהיה מתקרב אדם זר שלא ענד שרשרת (למרות שגם הוא היה נראה
מושלם ויפהפה) הם היו מסתגרים בבתיהם ומתעלמים ממנו באופן
אכזרי, אבל למי איכפת, הוא ילך כאשר לא יראה אף אחד ואז היופי
יחזור שוב אל העיר.
יום אחד הגיע לעיר אורח שהוא נאה מבחוץ ומנומס ונחמד מאוד.
מיד התושבים רצו לבתיהם כדי שלא יראו מישהו שלא יפה כמותם.
האיש שלא הבין מה קרה הלך בתמימותו אל שער של בית פתח אותו
נכנס לחצר היפהפיה עם הפרחים היפים ועמד מול הדלת המיוחדת
והיפה ודפק שלוש דפיקות.
אותה שעה היו בבית משפחה יפה שלא ידעה על המתרחש בחוץ, שמע אבי
המשפחה את הדפיקות ומיהר לפתוח את הדלת. בפתיחת הדלת עמדה
הפתעה- האיש הנאה.
האיש הנאה שאל בנימוס "איפה אוכל למצוא מסעדה טובה בעיר
הזאת?", מיהר האיש היפה וענה" לא, המסעדה פה, היא לא בשבילך".
האיש הנאה והמנומס קצת נפגע, אבל החליט להמשיך לשאול אולי באמת
האיש היפה צודק...
והוא שאל "איפה יש מלון שבו אוכל לשים את ראשי?"
והאיש היפה ענה: "המלון, הוא לא בשבילך, אתה לא תוכל להרשות
לעצמך" וסגר את הדלת בפניו של האיש הנאה.
כך עבר עוד מספר בתים שאל שאלות דומות והבין שנקלע לעיר
מיוחדת.
באחת החצרות הוא ראה אישה קוטפת מהעץ המיוחד, משהו בפרי נראה
לו מוכר: הוא היה עגול בכל מיני גדלים והופיע רק בשני צבעים-
אפור מתכתי זוהר, צהוב מתכתי זוהר.
האיש הנאה והמנומס החליט לפנות לגברת ולשאול אותה לשם הפרי, אך
כשזאת ראתה אותו החמיצה פנים וענתה בגסות והתנשאות: "מה אתה לא
מכיר, טוב, איך תוכל להכיר דבר כל כך יפה"... וטרקה את הדלת
בפניו.
הגיע האיש הנאה למסקנה שהוא יודע מהו הפרי המוזר ועוד יותר
חשוב כמו הפרי כך גם נראים אנשי העיירה (בפנים הפרי היה
חלול).
היו היה פעם אנשים יפים, אנשים יפים (כמו הפרי) אך חבל שלא
מבפנים. |
