היום אני שונאת את כל הילדים בעולם. בעיקר הקטנים שבהם- גילאי

0-12.
את אלה עם הקוצים והמחומצנים שמתיימרים להיות מבוגרים ולדעת
משהו על החיים, ואלה הקטנים קטנים שמציקים לאמא ואבא שיקנו להם
דברים.
במיוחד את הילד בן העשר  שעמד בתור לפני וקנה את ה-4 כרטיסים
אחרונים לסרט אנימציה מטופש, ובנוסף לכל הוא גם שכח את כל
הכרטיסים בקופה..
את כל הבנות שהתחפשו למלכות למינהם ואת כל הילדים שהתחפשו
לנינג'ה או סתם צבעו את השיער ואת החולצות הלבנות שלהם
ומתחלקים על רולר בקניון.
את אלה שמנדנדים להורים שלהם שיקחו אותם על הידיים ותוקעים את
כולנו במדרגות החשמליות. ואת אלה שבגללם הומצאה המילה מותק,
שאנשים לא מפסיקים להשתמש בה גם עד גיל שעובר אותם בגובה.
את כל אלה שחושבים שהם מצחיקים את הבנות/חברים שלהם ואת כל
החברים שלהם שצוחקים. את כל אלה שגדלים להיות ילדים עוד יותר
ילדותיים.
ואני הכי הכי שונאת את עצמי כי כמן הסתם חלקי גם אני הייתי פעם
כמוהם.