חוטי שני ועדיים הייתי נותן לך. אפילו שמלת יהלומים השזורים
בזהב,
אך אין טעם בכל אלו כי שלך הם כבר עכשיו.

שערך, חוטי שני מרהיבים ועינייך יהלומים.
גופך יפה מכל פסל שיכול להקנות בזהב או יהלומים!
שיניך- מחרוזת פנינים,
ושפץייך אדמות יותר מזר שושנים.

"האהבה כואבת", משהו פעם אמר.
איך הוא צדק! ועוד איך!
אינני ראוי לך, אך אנסה בכל זאת.
הכאב, כאב גדול מנשוא, אך אשא אותו בגאון.
בכדי להראות לך שאני ראוי.

חכמים אומרים:
"רק טפשים מתאהבים"
כנראה שאני הטיפש הגדול בעולם!
אך במקרה זה יש לי דבר יחיד לומר:
הטיפשות והבורות מהנים!
לכן, טיפש שכמוני, אוכיח לך בכל דרך
שאהבתי הינה שום דבר ועם זאת הכל.
היא, היא המושכת אותי
להמשיך,
לחיות.