מישהו רוצה להסביר לי את הקשר הממלכתי בין שיגעון וטירוף
בבקשה? אני רוצה לחוש את הטיפות נופלות אבל כשהם פוגעות בי הן
יצחקקו להן לאיטן וימשיכו במסלולן במשימתן הקדושה של הרטבת
אנשים.
הוי גשם קדוש! שטוף אותנו מיגוננו(מה זה לעזאזל יגוננו?!) ושלח
אותנו אל כף התקווה הטובה שם נשכיל להשתמש בעוד טיפת החמלה
שנותרה בנו ולוותר על האינטרסים שלנו. הוי גשם קדוש שטוף אותי
מחטאי אך אני איני דתי או משהו כזה, אפילו בימים כאלה או אחרים
הייתי לובש מטריה! מטריה! שהייתה קוטלת אותך ומרחיקה אותך
ממני! הוי גשם קדוש לעולם לא אלבש עוד מטריות ורק אשתחווה
לממטרות! הוי גשם קדוש איפה היית כל הזמן הזה? עליצותך עוד
אינה משרה עלינו תקווה, אנחנו ממהרים ועייפים, ולבושי מטריות
ארורות אלה שמחריבות אותנו כהרגלן, שהרי לשם כך הן נוצרו, על
ידי אנשים קרים ומנוכרים אך עם זאת חמים ומחוממים ולובשי
מעילים ומטריות הוי מטריות!
שמתם לב שסימני קריאה מדגישים טון טירופי משולהב כזה? אמצעי
אומנותי אינטרנטי אקספרסיוניסטי שכזה.
והגשם שלי נוזל עלי, ואני פותח פה גדול, מצחקק עם הגשם, והולך
אל הבר לקחת לעצמי עוד משקה, לחזור הביתה, להדליק טלוויזיה,
להדליק סיגריה, לאכול איזה משהו, אחרי זה אולי אחשוב קצת על
למה אין לי טעם לקום מחר בבוקר, אבכה קצת לפני השינה ואלך
לישון.