אתמול השמיים בכה כל היום.
הוא היה עצוב כי כל פעם מישהו אחר העליב אותו.
בבוקר, בבית ספר, היה זה שמש שתמיד כל כך התלהב מעצמו והתנשא
מעל כולם.
שמיים שאל אותו אם הוא רוצה לצאת לשחק איתו בכדור,
שמש רק שלח את קרן להגיד שהוא יותר מידי יפה ומקובל ולא ראוי
שיילך עם מישהו חנון כמו שמיים.
שמיים נעלב ורצה ללכת הביתה, אך לא יכל כי זה בית ספר וצריך
להשאר עד סוף היום.
בהמשך היום בבי"ס, שיחק שמיים עם אביב שהיה באמת ילד טוב
ונחמד, אבל לעתים נעלם וחזר רק בשנה שאחרי, דבר שכמובן הפריע
לשמיים כי כך, בכל פעם שהתחברו, התרחקו, וכך שוב ושוב.
שמיים הבין שזה עדיף על להיות לבד כל הזמן והשלים עם המצב.
בצהריים, כאשר חזר הביתה, הכין שעורים והלך לישון כי היה עייף
מאוד.
אחר הצהריים, הלך שמיים עם הוריו למרכז הקניות, 'שבשבת'.
שמיים ידע שאם הגיע למרכז, זה אומר שהיום הוא יחזור הביתה עם
שתי מתנות בטוח.
שמיים צדק. לא רק שאבא ואמא קנו לו גלידה, הם גם קנו לו
ALLSTAR חדשות!
שמיים התרגש מאוד כי היה לו אוסף של נעלי ALLSTAR. כבר יש לו
בצבע כחול ובצבע שחור וגם צהוב, היום קנו לו בצבע אדום! שמיים
כל כך שמח והתרגש. המתנה השנייה הייתה חולצה חדשה מגניבה בהחלט
עם ציור של סמיילי ענק.
יום למחרת, הגיע שמיים לבית ספר כמו בכל בוקר.
אך עם נעליים אדומות חדשות לגמרי. הוא הראה לכל מי שהתעניין את
ה ALLSTAR החדשות שלו, וכולם שיבחו אותו, עד שלפתע הגיעו ברוש
ואלון שהיו ידועים בבית ספר כילדים בעייתים ואלימים שלא כדאי
להתחבר איתם.
ברוש ואלון לא יכלו לשאת את הקנאה, וכמובן החלו להקניט את
שמיים.
הם אמרו לו שיש לו נעליים של ילדות כי הן אדומות ואמרו לו שזה
דווקא מתאים לו כי הוא רכרוכי בדיוק כמו ילדה.
שמיים נעלב מאוד ואמר להם שהוא שונא אותם והלוואי שהם ימותו
בפיגוע.
שמיים רצה לברוח, אבל ברוש תפס אותו והכריח אותו לבקש סליחה.
כל מיני ילדים התאספו מסביב, והסתכלו איך ברוש ואלון (שתמיד
היה נגרר לכל המעשים שברוש עשה) משפילים את שמיים.
חלקם עודדו וצעקו לכל עבר "מכות!" "מכות!", וחלקם אמרו "די,
תפסיק, מסכן..."
שמיים נעלב מכל ההערות וראה שגם רקפת, הילדה הכי יפה מסתכלת
ולא אומרת כלום.
שמיים באמת רצה כבר ללכת לכיתה ולשכוח מכל העניין, אתם מבינים,
שמיים היה באמת ילד טוב שלא מתקוטט או מסתבך בשם דבר,
הוא היה ילד קשוב וחביב ותמיד עזר לכל מי שצריך עזרה.
"נו, אני רוצה לשמוע אותך אומר: ברוש הוא הכי חתיך ומקובל,
וכולם אוהבים אותו".  אלון הזכיר לו שגם הוא שם, אז ברוש
הוסיף:" הא ותגיד שגם אלון הוא מגניב".
שמיים התבייש נורא אך לבסוף נכנע.
"ברוש הוא הכי חתיך ומקובל וכולם אוהבים אותו... וגם אלון הוא
מגניב..."
ברוש ואלון התרצו ושמיים הוסיף פתאום:"אבל אני שונא אותם
ומקווה שאדמה תבלע אותם!!" שמיים צעק את המשפט האחרון כדי
שכולם יוכלו לשמוע וברח בשיא המהירות לחדר המורים.
עד שברוש ואלון שמו לב, שמיים כבר ברח, ולא היה להם
מה לעשות בנדון.

                               

שני שעורים מאוחר יותר, המורה החליטה להעביר מקומות.
היא העבירה את נחליאלי ליד רותם ואת רקפת העבירה ליד...
שמיים.
שמיים כל כך התרגש וכמעט לא הצליח להסתיר את שמחתו.
כל השיעור, שמיים לא הצליח להקשיב, כי התרכז ביופיה של רקפת.
בסוף השיעור, שמע את רקפת מדברת עם סתיו חברתה, והבין שבעצם
רקפת בעצמה ביקשה לעבור ליד שמיים.
הוא כל כך שמח.
כשחזר הביתה, החליט להתקשר לרקפת ולשאול אותה אם היא רוצה לבוא
אליו אחרי הצהריים לשחק במשחקים החדשים שלו. רקפת הסכימה,
כמובן.
רקפת הגיעה בארבע וחצי, הם דיברו ושמיים היה מתוח ומאוד נרגש.
היא החמיאה לו על הנעליים האדומות, ואמרה לו שלא ישים לב
לשטויות של ברוש המתלהב הזה, היא גם שיבחה אותו על המעשה האמיץ
שעשה לברוש ולאלון במגרש הספורט.
שמיים כל כך הסמיק.
כשרקפת הלכה, היא העניקה לו נשיקה על הלחי ושמיים כמעט התעלף.
הוא היה שמח כל היום וכל הערב, וגם בבית הספר למחרת
ובכלל באופן כללי בכל הימים.

הקיץ הגיע.