בשעה שמונה בערב בדיוק הטלפון צילצל. 'רק שזה לא צוותים' היא
מילמלה בחשש והרימה את השפורפרת.
"שלום יעל ?" שמעה את הבחורה מעברו השני של הקו.
"כן, מדברת" ענתה וכבר הבינה, שהנה זה מגיע.
"מדברים מהצבת-צוותים...אהה... אנחנו צריכים אותך לטיסה
לניו-יורק. אני רוצה שתרשמי פרטים."
יעל נאנחה ואמרה : "אני רושמת". האמת שזה היה ממש צפוי. המשך
מובן לשבוע דפוק.
המינוס בבנק הביא את סגן מנהל הסניף להתקשר אליה ולגעור בה
ומשם הכל נהייה חרבנה.
בדיוק חמש שעות אחר כך היא מצאה את עצמה חגורה להמראה בדלת 3/R
כשלפניה שלושה ימים בניו-יורק ונוסע מה-זה חמוד שנוגע-לא-נוגע
בה בברכיו ואפילו מחייך אליה.
יעל הביטה בו והעריכה שהוא בסביבות גיל שלושים.
'כן.. תסתכל לי על החזה. כן..עוד..זה דווקא מחמיא' חשבה לעצמה
כשתפסה אותו בעוד אחד מהמבטים האלה.
הארוחה עברה מהר יחסית ואחריה איזו דיילת פלצנית באה ואמרה
כבדרך אגב :"טוב, יעלי, לילה טוב. את יכולה ללכת לנוח עכשיו."
"סליחה ??" שאלה יעל בתימהון "ואם אני לא עייפה עכשיו ?"
"כשתהיי בסניוריטי שלנו, תוכלי להחליט מתי ללכת לישון" ענתה לה
הפלצנית והסתכלה בחיוך מתחנן אל דייל הגאלי כדי לקבל חיזוקים
למצב העגום אליו נקלעה. האמת ? אפשר היה בקלות לראות שקצת לא
נוח לה. יעל רק ענתה לה בשקט :"אולי כדאי, בסניוריטי שלך,
שתהפכי בהזדמנות להיות בן-אדם" הסתובבה, יצאה מהמטבח וניגשה
אחורה לחדר המנוחה.
החמוד שישב מולה בהמראה עמד, במקרה, בסביבה. הוא שמע הכל וקלט
את יעל.
    כשהתחלפו המשמרות ויעל והאחרות החליפו את הפלצנית
והאחרים, ניגש אליה החמוד והציג את עצמו. "היי, יעל נכון ?"
יעל הסתכלה עליו, עיקמה את מצחה ושאלה בחיוך "אנחנו מכירים ?"
ולעצמה אמרה 'בבקשה, תגיד משהו חכם...'
"לא, פשוט שמעתי מישהו מהדיילים קורא לך והחלטתי לשנן את השם
של הדבר המתוק ביותר שראיתי היום" הוא ענה לה בלי להתבלבל.
'קצת נמרח, אבל עדיין חמוד' חשבה יעל ובקול רם וחיוך אמרה
"תודה".
"אני גידי" הוא מיהר למלא את השקט והושיט את ידו ללחיצה.
היד שלו הייתה גדולה וחמימה ועטפה את ידה של יעל במין רכות
נעימה. רכות כזו שקשה לתאר במילים, אלא יותר באנחות
וגירגורים...
זה כל מה שהיה דרוש ליעל באותו השבוע - והשיחה כבר זרמה לה.
ראיתי את הקטע שהיה לך עם הדיילת ההיא לפני שהלכת לנוח. שתדעי,
שאחרי שהלכת היא הרגישה קצת לא נוח ליד הדיילים האחרים."
יעל עשתה תנועת ביטול עם היד ואמרה :"עזוב, זה לא מעניין".
"או.קיי" אמר גידי והשיחה זרמה במשך שעתיים תמימות.

 בדרך למנהטן, באוטובוס, יעל הוציאה מהתיק האישי שלה את
הדיסקמן והקשיבה למוסיקה נעימה. התיק שלה הכיל את הדברים
הרגילים שדיילות מחזיקות שם : נרתיק איפור קטן, כמה
עטים,ממחטות אף,המון ניירות ישנים וסקדיולים מלפני חודשיים
לפחות,חפיסת גלולות נגד הריון ופלאפון. אבל חוץ מכל אלה, נחה
לה בתיק גם פיסת נייר קטנה שעליה היה כתוב :
"גידי 2536088-212".
  באותו הערב, כשיעל התעוררה משינה של עשר שעות ורוב הדיילות
כבר מזמן חזרו
מהקניות ב-DUAN READ  היא התקלחה ודפקה הופעה של הלייף.
כשישבה מול המראה במלון המרופט והעבירה ליפסטיק אדום על שפתיה
מילמלה בשקט : "חיי זוהר רצית..." וחייכה לעצמה.
גידי בא לאסוף אותה בדיוק בתשע ורבע. הם דהרו במכונית ששכר על
השדרה השביעית דרומה לכיוון הוויליג'. כשהגיעו לפאב, החנו את
הרכב.
"היית כאן פעם ?" שאל גידי.
"לא. נראה דווקא נחמד המקום" אמרה יעל כשנכנסו פנימה. היא
קלטה, כרגיל את יושבי הפאב נועצים בה עיניים והלכה זקופה אחרי
המארחת לעבר השולחן שלהם.
"את מגיעה הרבה לניו-יורק ?" שאל גידי אחרי שהתיישבו בפינה
שקטה.
"תראה. אני עובדת רק חצי שנה. אני מכירה פה ושם מקומות. לא
משהו רציני." אמרה יעל.
"אז בסוף השבוע הזה תכירי" הכריז גידי והזמין בקבוק יין אדום.
"אתה חי פה בניו-יורק ?" שאלה יעל ולגמה מכוס היין שלה שהגיעה
בינתיים.

"לא. אני גר בתל אביב ורק מגיע לכאן פה ושם, עושה איזה ביזנס
קטן וחוזר תיק תק לארץ". הוא ענה לה ושלח יד חמימה ללטף את
לחייה.
יעל הסמיקה קלות, אבל נהנתה מהמגע כל כך, שלא הייתה לה סיבה
טובה באמת כדי להפסיק אותו.
היא עצמה את עיניה ודמיינה את עצמה מרחפת קצת מעל הכיסא.
"אני יודעת שמרוח לי חיוך אידיוטי על הפנים" אמרה לו בעיניים
עצומות "אבל אין לי ראש למשחקים איתך הערב ובאמת נעים לי ככה
שאתה מלטף לי את הפנים ו..."
"ששש..."לחש לה גידי באוזן והמשיך בליטופים לעבר עורפה של
יעל.
היא הניעה את ראשה קלות מצד לצד, נותנת לאצבעותיו לגעת בה
ולחמם לה את הראש והלב בו זמנית.
ככה הם ישבו להם עד השעות הקטנות של הלילה ,מעבירים בשיחה
וביין ולבסוף נסעו למלונו של גידי, כדי לבלות לילה סוער ומושקע
יחסית שכלל אמבטיית שמנים, מוסיקת ג'ז נעימה, בקבוק יין נוסף
וסקס מענג במיוחד..
למחרת בבוקר, כשהתעוררו, אמרה לו יעל בחיוך מתגרה :"אתמול היה
סביר..לא מדהים או משהו..". היא ליטפה אותו עד שלא יכל לסבול
יותר, סחטה ממנו עוד זיון על הבוקר ורצה למקלחת כשחיוך גדול על
פניה. וזה כל מה שזה היה - רק עוד זיון לא יותר.
  באותו הערב הם הלכו ל'טווילו'. יעל רקדה בטירוף עם כל גבר
שהתקרב אליה במועדון. גידי רק כירכר סביבה ומדי פעם חתך לכיוון
הבאר להוריד עוד שוט של ויסקי.
אחר כך פלשו לפינה שקטה ודיברו על החיים בארץ. יותר נכון יעל
דיברה על החיים שלה בארץ וגידי התברר כמאזין מושלם
ואינטיליגנט.
בסוף אותו הערב כבר הבין, שהבעיה היחידה של יעל בחיים הוא
המינוס שלה בבנק וזה דווקא התאים לו. אבל מה שיותר שימח אותו
היה המשפט שאמרה לו באותו הערב במועדון :"אני לא רוצה שתשלה את
עצמך שהקשר המוזר הזה שנוצר ביננו ימשך בארץ או משהו כזה. אתה
מתוק אמיתי, אבל מה שאני לא צריכה עכשיו - זה חבר".
"אני אכבד את זה" הבטיח לה "אבל יש לנו עוד יומיים שלמים כאן
ביחד, לא ?"
"בטח" אמרה לו. היא אחזה את ראשו בשתי ידיה, התיישבה עליו
לגמרי ונישקה אותו עוד.. ועוד..

  כשחזרו למלון באותו בערב גידי הציע ליעל הצעה שראוי היה
שתסרב לה.
אבל היא ביקשה לחשוב על זה כמה שעות ולמחרת הודיעה לו שהיא
מסכימה.
הם הלכו לחגוג את סיום השהייה המשותפת במסעדה יפאנית מצויינת
בלקסינגטון ועברו על פרטי ההצעה. יעל לא שאלה יותר מדי שאלות
מיותרות. היה לה ברור, שגידי הוא הבחור הנכון בזמן הכי נכון.
 למחרת, שעה לפני הפיק-אפ מהמלון, ירדה יעל לחנות האלקטרוניקה
ורכשה מצלמת 'ניקון'
במאתיים חמישים דולר - בדיוק כפי שסיכמה עם גידי. "תשמרי את
העודף" אמר כשהגיש לה את הכסף עבור המצלמה.
באוטובוס, בדרך לשדה, דייל הגאלי התיישב ליד יעל וסיפר לה,
שמישהו כייס את הדיילת הפלצנית כשיצאה מאיזו חנות וגנב לה את
הארנק עם שלוש מאות דולר במזומן וכל הכרטיסים האפשריים.
'אז אולי השבוע הבא בכל זאת ישתפר' חשבה יעל בליבה ולדייל ענתה
"איזה באעסה".

 המטוס נחת סוף סוף בנתב"ג  וליעל היה נדמה שהיא מחכה כבר
יומיים למזוודה שלה שתגיע.
בסוף, אחרי שכל הצוות כבר עזב את האולם, הגיעה גם המזוודה שלה
והיא צעדה, זקופה כרגיל, הפעם - לכיוון המסלול האדום של המכס,
כדי להצהיר על המצלמה החדשה שקנתה.
כשהגיעה למוכס עצרה, חייכה אליו ורכנה קלות כדי להוציא את
המצלמה מהטרולי. היא דאגה לא ללבוש חזייה לטיסה ורכנה לכיוונו
של המוכס, שמייד קלט את שדיה מבעד לפתח החולצה.
"אני רוצה להצהיר על המצלמה הזו" אמרה למוכס כשהזדקפה והגישה
לו את הקבלה.
"אפשר לראות גם את המצלמה בבקשה ?" שאל המוכס בשיא הנימוס
ובפנים סמוקות.
"בטח" חייכה יעל והגישה לו את המצלמה.
"זה מאוד נדיר לראות דיילים שמצהירים על קניות בימינו, את
יודעת ?" ניסה המוכס לנהל סמול-טוק בזמן שמילא את פרטי המצלמה
בטופס.
"כן. חבל." ענתה לו יעל.
"הנה - תחתמי כאן ואפשר לשלם גם באשראי" אמר לה המוכס בחיוך
גדול תוך שהוא מציץ שוב לעבר פתח חולצתה.
"תודה רבה" אמרה לו יעל "שלום".
"שלום. ביי חמודה" ענה לה המוכס ורץ לספר לח'ברה מה ראה.

 יומיים אחר כך הגיע גם גידי לארץ ונפגש עם יעל בחדר ששכר
במלון הילטון.
הוא קיבל ממנה את המזוודה שלה ושאל : "נו, איך עבר במכס ?"
"כמו שאמרת. המוכס אפילו לא חלם לבקש ממני לפתוח את המזוודה"
ענתה לו יעל.
"מצויין" אמר לה גידי ופתח את המזוודה כדי לוודא שחמישה-עשר
קילוגרם הקוקאין שלו נמצאים שם עטופים היטב.
 
 בבוקר המחרת, התעוררה יעל על המיטה הגדולה במלון, כשהיא
מצויידת בעוד אורגזמה לאוסף של השבוע האחרון ובמאה אלף דולר
בשקלים ובמזומן בחשבון הפרטי שלה.
גידי, לעומת זאת, כבר לא היה לידה כששתתה את הקפה של הבוקר על
המרפסת במלון.
חודש אחד לאחר מכן, בשעה שגידי התיישב, כהרגלו, מול איזו דיילת
בדלת 3/R ,ליעל כבר לא היו דאגות בחיים.
חוץ, מאולי, דקירות קטנות של מצפון מדמם, אבל לא יותר מזה.
באמת.