עוד אפליג מערבה
בשלוש אניות,
שבועות של שחפים ורעב.
מופתעת תתגלי לפני
כחלחלה ומעורפלת
ראשית - חיוכך,
אז לובן פסגות
ויער אפל,
כבתולה עירומה תעלי מן הים.
עת עגון סירתי ידומו תופיך,
נבוכה תעמדי מול ירי התותח
אז אשק לסלעיך, מימיך אלוק
כפותי יחפנו ירך וחול רך.
עד מילוא הירח אבעיר בחיקך אלפי מדורות
מים ועד ים בסערה אכבשך.
מדי בוקר, תשסי בי את גדול נמריך
מדי ערב אדבק כארי בבשרך.
וכך בוקר אחד, אט תביטי בצער
בזהבך המובל בשקים למזרח
טביעות צעדי יוותרו מאחור
לנצח קורעות את בתולי החופים
ועל המעט שאותיר לרגליך
ברעב וזימה יעוטו שחפים. |
