היא אהבה אותו. אהבה לראות אותו רץ, ממש כמו באותו היום שראה
אותה בפעם הראשונה ברחוב, שעה ששוטט עם חברו הטוב ביותר, ניתק
ממנו ורץ אליה, עד שעצר מתנשף. אהבה את גופו הארוך, גם ואף
ובגלל שעירותו. אהבה את עיניו החומות המימיות, את פיו, את
לשונו, כשטעם אותה. אהבה את זנבו הארוך, שכאילו ברך אותה לשלום
כל פעם שנפגשו, מסתחררים ערומים בערמות החציר.
והוא? לא ידע את שמה, אבל אותה ידע גם ידע.
כלב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.