הד עולה מהסלון שלך.
הד עולה מחדר השינה.
הדים חיים בחללים גדולים, חשבתי.
החלל של ליבך די גדול, ליבי ענה.

ניסיתי בכל כוחי למלא את ליבך -
כי ההד לי הפריע נורא.
אך כמה שלא התאמצתי -
תמיד נשארה איזו פרצה.

איזה פתח מילוט אל היצר,
אותה דאגה עצמית לא ברורה.
"הרגעי נא" אמרתי, "זה בסדר",
אך ההד לא פסק, לא נרגע.

לכבות את ההד כמו נר, רציתי -
שתי אצבעות שחונקות להבה.
אך ההד שד זריז, הוא חמק לו,
להכלא בבקבוק לא רצה.

אז הנחתי להד שיפרוץ כבר -
כי בסוף הוא וודאי יתעייף.
אך אני התעייפתי לי קודם,
וההד? את ליבו של אחר כבר קוטף...