הקדמה:

כן, אני יודעת, אני בחורה, חלק מהעם הנשי, המגדירה את עצמה
בדרך כלל כאישה מתקדמת ומערבית, שלעולם לא תתן לגבר להחליט
לגבי מהלכים בחייה, שתמיד תנסה 500 פעם לתקן לבד את הסתימה
בכיור, לפני שהיא תזמין שרברב...

"אז איך את אומרת דבר כזה?"

אז אני לא אביא כאן טיעונים שובניסטים, שגברים הם אלו שהוליכו
את ההיסטוריה, שגברים הם אלו שהבינו סוף סוף (וראשונים) דברים
מתוחכמים במדע, רפואה, מתמטיקה, גיאוגרפיה ושאר תחומי חיים.
ואני לא אכליל, ואתן פתח מילוט לבחורות מעטות ומובחרות
שלמזלנו, בנות, באמת מקלות מעט מגודל האסון הנורא שקרה לנו.

אנוכיות, קנאה, אובססיביות, בזבזנות, התחשבנות, רמאות ושקרנות,
מנפולטיביות, חמדנות- כל אלה מקצת התכונות המהוות מכנה משותף
ל- 85% מבנות העולם.

כן, כן אני רואה את הגבות המורמות, את השיניים החורקות, ואת ה-
"איך היא מעיזה" שאתן מסננות מתחת לשפתותיכן ברגע זה. אבל מיד
אוכיח לכן ולכולם שכמה שהאמת כואבת- כך היא אמת.

פרק א' או-  שמאל ימין שמאל

הדבר הכה בי במלוא עוצמתו בצבא. שם פגשתי בבנות ארצנו
המגוונות, סמבצ"יות ממורמרות, פקידות משועממות, שלכולן מכנה
משותף - מטבחים!
בוקר אחד את קמה מגלה שאת קודחת מחום, הוירוסים משתוללים לך
בגוף את עומדת להתפרק ואז את נזכרת שהיום יש לך מטבח. את גוררת
את עצמך למרפאה משקרת לרופא ואומרת לו שאת מרגישה מצוין אבל רק
צריכה משהו שירכך את כאבי הגרון שלך. ואז את מתחילה במסע
המייגע- מציאת מחליפה! את עוברת חיילת חיילת, מציעה עסקות
חליפין, מוצאת את עצמך מוכרת את נשמתך, ומבטיחה סופי שבוע
בטורקיה, אם רק תסכים להחליף אותך. אבל... לכולן יש דברים
חשובים  לעשות בדיוק ביום ובשעה, כולן פתאום מאוד מצטערות,
והיו מחליפות אותך בשמחה, אבל דווקא היום הן לא יכולות. ויש את
הנשמות האמיתיות שיחזירו לך תשובה. בסוף את מוצאת את עצמך עם
שקדים נפוחים, חיוורת לגמרי, מחוברת לאינפוזיה, מגישה אוכל
לחבר'ה שלך מהבסיס, שנותנים בך מבטים מרחמים ושואלים אותך כל
שנייה אם את בסדר, ואת עצמך את שואלת שוב ושוב ושוב- למה לא
הוצאתי גימלים כמו שכל הבנות עושות?

"מי? אני עשיתי את זה? מה פתאום, אבל אני יודעת בדיוק על מה
היא מדברת..."

פרק ב' או- את עושה לי בושות

את דוגמא מספר שתיים אני אציג בשאלה. ראיתם פעם בחורה מתחילה
עם בחור, מתוך כוונה שהוא יבין שהוא מאוהב בה, יציע לה לחיות
איתו לנצח וללדת לו את ילדיו? (כן השאלה מסובכת, וגם הביצוע-
קשה לצפייה).  במצב כזה בדיוק התעוררו בי רגשות אלימים, ובקושי
הצלחתי לעצור את עצמי מלתת לאותה בחורה שני בוקסים ובעיטה. כי
אין, אבל אין, דבר יותר מגוחך מזה. זה מתחיל הרבה לפני המפגש,
עומדת שעה מול המראה, בטוחה שהזווית הנכונה של הגבות זה מה
שיעשה את ההבדל. לאחר מכן המפגש- חיוכים מעוררי רחמים
והתעניינות מדאיגה בשלומו של האובייקט. ואם הוא לא לבד, אז
פתאום מאוד מעניין אותך מה הידידה הזו שיושבת אתו עושה, איך
קוראים לה וכמובן שאלות חשדניות על טיב היחסים בינה לבין
האובייקט. הכל יכול היה להיות מושלם, אם הוא היה מעוניין,
הפדיחה לאנושות מתחילה כאשר הבחור המסכן אינו מעוניין באותה
בחורה. אז היא עומדת שם שעה מנסה לדוג מבין עיניו איזה שהוא
מבט עם זיק של תקווה לגבי כל מה שהיא כבר בנתה עבורם.
כמובן שלרגע היא לא תסגיר את מה שהיא מריצה במוחה מהשנייה שבה
פגשה את אביר חלומותיה. וכשהיא רואה שהשיחה לא מניבה פרי, היא
לא תפסיק אותה ותצא מהמצב המביך עם היד על העליונה, לא ולא,
היא תמשיך לנבור ותעשה עוד הרבה דברים  מביכים כאלה רק כדי
לבדוק שוב, ואולי היא פספסה, ואז היא תתקל בו שוב, ותבוא להגיד
לו שלום, כי היא במקרה עברה בסביבה. בקיצור: לאחר שצפיתי במראה
מעורר הרחמים הזה, שוב התביישתי ולא האמנתי- שבתוך עמי ישנן
נפלים כאלו. איזה בעסה לנו.
בנות- בכל התכניות המבריקות האלה שלכן- לצוד בנים, שכחתן פרט
קטן, הם מצליחים לקרוא אותנו בקלות  כספרי כיס דקים, ומחר הם
יספרו לחברים שלהם על הפוסטמה הזו שמנסה כבר שבוע להתחיל אתם,
והם לא יודעים איך להיפטר ממנה.

אז אולי תעזרי לו...

"אני אף פעם לא עושה את זה, אני הרבה יותר מתוחכמת מזה, אם אני
קולטת שהוא לא בעניין אני עוזבת. נקודה.    זה סופי.     סוף.
            לגמרי סופי".

פרק ג' או חנה סנש וגולדה מאיר יושבות בבית קפה...

נעזוב רגע את הדברים הקטנים. פמניזם. כמה בחורות נלחמו יומם
וליל על מנת לשבת בכנסת, לשחק כדורסל בליגה לאומית, להטיס
מטוסים, לצלוח ימים, לטפס על הרים, להחזיק בגאווה את מושכות
הזהב של העידן החדש בו נשים אומרות את שלהן, מבצעות את רצונן.
כן, גם אני נהנית מאותם השגים משמעותיים שקיבלתי לידי מבלי
שבכלל התאמצתי. הבעיה היא שבאותה חבילה קבלתי גם דברים שלא
הזמנתי. בהם אני נתקלת בכל פעם שאני מבקשת עזרה מגבר: "את רצית
שוויון, תעשי את זה לבד..." מצטערת אבל לא אני רציתי שוויון,
לי היה טוב אם אתה היית עושה את כל הדברים המסובכים האלה
במחשב, מרים ארגזים כבדים, מחליף גלגל במכונית שלי, שוטף לי
אותה, משלם עלי בכל היציאות שלנו, מתחיל איתי ולא מחכה שאני
העשה את זה, היה לי הרבה יותר קל אם כל אחד היה יודע בדיוק את
מקומו במערכת היחסים שלנו. מי האבא מי האמא, ומי לובש את
המכנסיים המזורגגות.

"על מה היא מתלוננת? היא מעדיפה שהתפקיד שלה בעולם היה לקפל
כביסה כל היום?"

אז זהו שלא, חברותיי הממורמרות, אבל אם הנשים האלה שהתחילו את
כל המהפכה היו עושות את זה עם קצת יותר שכל היינו מצליחות
ליהנות משני העולמות- גם זכויות לנשים וגם- חובות לגברים.
עכשיו אנחנו תקועות על כביש חד סטרי וארוך, שמחייב אותנו לחוקק
חוקים, לקבוע עובדות לשרוף חזיות (יש לכם מושג כמה עולה חזייה
בימינו???) ובאותו זמן גם לנהוג. (ורוב הנשים לא צריכות להיות
על הכביש, אבל זה נושא למאמר שלם ואחר). ואנחנו יכולנו לשבת
במרפסת עם מרטיני, לאכול בייגלה ולראות אותו מטאטא את העלים
מהשביל.
מישהי שם מתחילה להזדהות עם הצער והכאב?

סיכום:
התחלתי שם ובזה אסיים:
רוב הבנות מטומטמות, אז בפעם הבאה שאתן עושות איזה שהוא דבר
בפומבי תחשבו על העובדה שאתן מייצגות אותנו, ותשדלו לא לעשות
פדיחות.


נ.ב. זה לא אומר שהבנים לא...