הלכתי ברחוב, והאויר הקר חתך את צידי המעיל שלי.היה לי קר, אבל
זה לא היה רק בגלל מזג האויר. הקור שבלב לא מצא מקום רק שם
והשתלט על כל גופי. באותו זמן חשבתי רק עליך. את כועסת עלי וזה
כואב.
תמיד אני מסתבך במצבים כאלה, אני והשטויות שלי. הייתי חייב
להתנפל עלייך ו...
כמה דקות לפני שאני מגיע הבייתה אני קולט שזו לא רק את. כל
השנה שחלפה הייתה רצופה בגועל נפש אחד גדול, וייסורים שכבר
ממזמן למדתי לחיות איתם.
כן, כבר הגיע סופה של שנת אלפיים, ומזג האויר תואם את ההרגשה
שלי בימיה האחרונים. ואני חושב ש "באמת הגיע הזמן לבדוק איזו
שנה עברה עלייך".
והדבר הראשון שעולה לי בראש הוא שזאת הייתה השנה הכי מחורבנת
שהייתה לי אי פעם.
אני לא אהיה מהאנשים ה"שחורים" ואסכם רק את הרע, הרי ברור שהיו
קטעים טובים ואפילו מאושרים בשנה החולפת, אז איך זה שזוכרים רק
את הרע?
אז אני שומע שאת כועסת עלי ולא מוכנה לדבר. אחד מהאנשים שאני
הכי אוהב לא מוכן לדבר איתי. וזה ממשיך לכאוב עד כדי כך שאני
נהיה עצבני לכדי דמעות.
ואני מוציא את העצבים על כל מי שרק אפשר ומראה לכולם "היי, אני
בדכאון", כי אני אוהב להסתכל על עצמי מהצד כשאני עצוב.זה עושה
לי טוב כנראה.
במבט לאחור אני רואה דברים בצורה פסימית, אולי בגלל מה שקרה
איתה עכשיו, ואני שונא את השנה שעברה ואני שונא את החיים שלי
עכשיו אבל אין לי איך לברוח מזה. רק להתמודד.
במבט לאחור אני יודע שנהנתי והיה די נחמד בשנת אלפיים, אבל אני
גם יודע שמהרבה בחינות זאת הייתה השנה הכי גרועה שעברה עלי אי
פעם.
ושוב,אני בטח חושב את כל זה עכשיו בגללה, ואולי בעוד יומיים
תתחיל שנה טובה יותר, אבל אני לא מצליח לראות את זה ככה. אני
לא מצליח לראות איך משהו ישתנה, גם אם אני אנסה לשנות אותו.
אני אוהב אותך, את אולי לא תקראי את זה אף פעם אבל אני חייב
להוציא את זה כאן החוצה. אני אשנא את עצמי אם אאבד אותך ואני
מקווה שתסלחי...
כי באה שנה חדשה.