פעם, כשלאנשים היתה סבלנות לשמוע סיפור, ולא סתם ישבו וחיכו
לסוף היום, הסתובב אצלנו בקיבוץ סיפור מוזר. בעצם לא היה שום
טעם להאמין לסיפור הזה כי בעצם זה משל ומשל הוא אף פעם לא
אמיתי. אבל היו שאמרו שאפשר ללמוד ממנו משהו. הסיפור היה בערך
כך:
יום אחד על ענף עץ התות ישבו 3 פילים. כן! 3 פילים! גם אני
נבהלתי בהתחלה. כשחלפתי לידם בפעם הרשונה נדרשו לי פעם או
פעמיים להבין את המתרחש. בעצם היו אלה פילים קטנים. לא הפילים
הגדולים הרגילים - פילים מסוג "אולמוסט". לא אלאה אתכם בסתם
פרטים מיותרים אבל "אולמסט" נראה בדיוק כמו פיל אבל יותר קטן.
אז עצרתי את האופניים בחריקת בלמים והתקרבתי בחשש - סה"כ אם
תבוא רוח ולו החלשה ביותר הם עלולים ליפול. הם לא הבחינו בי
והמשיכו לדבר ביניהם. אמר פיל אחד לשני: "האביב הגיע מוקדם
השנה". ענה לו חברו "כן וגם החורף הקדים השנה". שיחת החולין
הזו יכלה להמשך עוד זמן מה אם אחד מהם לא היה מבחין בי.
"אה! , איש," קרא בשקט אחד מהם. "מ'ניינים?" עניתי. "ב'סה,"
ושאלתי כמה שאלות. האולמוסטים ניסו והצליחו להתחמק מלתת תשובות
אמיתיות. הדיון ביננו הסתיים בכך שהם נשארו על העץ, ואני ,
נבוך עליתי על האופניים והמשכתי לכל-בו.
אין ספק ששלושת האולמוסטים היו שיחת היום בקיבוץ, על מדרגות
החדר-אוכל , על המדרכות, בכל מקום שמעו "פילים, פילים..."
והמבטים המזוגגים בעיני החברים הראו שיש מה שמטריד אותם.
אחרי כמה זמן שוב חזרו לדון בזמן, בכסף, בעבודה, בכניעה, ובכל
הדברים שהיו עוד קודם להם. וכמו שאתם חושבים האולמוסטים המשיכו
בנדודיהם דרומה ולא חזרו לעולם.
אף אחד מהחברים לא ניסה ממש לברר מי הם או מאיפה באו, לא קראו
למשטרה או לצער בעלי חיים או למישהו שמבין בחיות. רק ליכסנו
אליהם מבטים ונמנעו מלשאול שאלות.
אחרי כל זה עוד אמרו האנשים לפעמים שהם מתגעגעים לזמנים שהיו
אולמוסטים על העצים. |