"היום" ,אמרתי ,"אני הולך לעשות ניסוי בבני אדם ".
אם התניה עבדה על כלב למה שהיא לא תעבוד על עצמי?
התחלתי לקרוא את "לב" רם אורן .
ספר מצוין שמתאר את עלילותיו של רופא צעיר ,בן למרדים ותיק,
כפוף לבכיר מטריד ,מזיין אישה צעירה ואוכל מזון בריא.
קראתי אותו בהפסקות.
טוב ,לא ממש בהפסקות אלא כשהזקנים הלכו מהחנות.
ברגע שהם הלכו כאילו נולדתי מחדש.
יצאתי לסיבוב עקר בקניון בניסיון להעביר את השעתיים שנשארו  עד
לסיום המשמרת.
סיימתי את הסיבוב הדי קצר באזור האוכל ,מעין מעגל עמוס לעייפה
באוכל ,שולחנות ואנשים שמחברים בין שתי המילים האלו ובעיקר
אפיין את הרגע הרעש.
מעין רעש לבן שכזה ,בליל של מילים צעקות ורעשי רקע שגרמו לי
בעיקר אי נוחות .
סיטואציות כאלו הלחיצו אותי פעם מאוד. חשבתי כבר שאני סובל
מאגורפוביה.(את האמת חיפשתי איזושהי מחלת נפש וזאת הייתה
הזמינה מכולם ,לא ממש מחלה יותר הפרעה שלא ניתן לטפל בה משהו
חסר סיכוי שיעזור לי לבניית המוניטין של ה-"לא יציב")
די התרגלתי לזה עם הזמן ואפילו למדתי ליהנות מזה.
ברגע זה הפך להיות יומיומי למדתי לתמרן ,לנתב את זה לטובתי
וליהנות מההמולה הזאת סביבי ,כמו מסיבת יום הולדת די מגדולה עם
אוכל ממש טוב כל עוד הוא לא מטוגן.
קניתי לי מנה פלאפל ולקחתי בשקית גם כמה פלפלים חריפים ,בשביל
האתגר.
הגעתי לחנות ,עליתי למעלה כשבדרך לקחתי מהמדף את "לב" ושקעתי
בעלילתו של הדוקטור לרבע שעה.
השילוב של רם אורן עם מנה פלאפל (ופלפלים חריפים לקינוח ) היה
מוצלח מעל המשוער.
הטעם העדין של הטחינה הכמעט תעשייתית עם סלט ירקות קצוץ דק ;
הממזריות של כדורי הפלאפל הקשים והחומים מבחוץ אך ירקרקים
ופריכם מבפנים שרקדו במעין מחול שדים עם סלט הכרוב הסגול ירוק
שחמיצות יתר הייתה המאפיין העיקרי שלו  ,  הצמרמורת  המחשמלת
שזרמה בגבי בעת לעיסת הפלפלים הקטנים שהגיעו לאיזון המושלם בין
חריפות לחמצמצות -
א ל ו ה י !
כל זה התערבל לי ביחד עם העלילה המרתקת של "לב".
עוד ביס , עוד עמוד עובר ,מנסה לתמרן בין החזקת המנה והספר בו
זמנית ,מנסה לתזמן בין הטעם הכמעט מושלם של המנה לבין  תיאור
הניתוח הדרמטי, מנסה לאכול את החצילים הכבושים שמשום מה מנסים
לברוח מהפיתה תוך ניסיון להבין את המטאפורה של בית החולים
כמיקרו- קוסמוס של החברה הישראלית.
את הספר אף פעם לא גמרתי אך את המנה כן.
כל פעם שכחתי לסמן איפה גמרתי לקרוא כשקראתי את הפרק הראשון
בפעם החמישית פשוט נמאס לי.
השגרה אכלה אותי ,שוב הניתוח הדרמטי שבו מבצע הדוקטור הצעיר אך
המבטיח מהלך שמקנה לו כבוד ו מוניטין מקצועי בד בבד עם יצירת
אויב אכזר בדמות רופא מומחה וותיק בבית החולים , והכול בפיתה
עם הרבה חמוצים ותשים לי גם קצת פלפלים חריפים.
אתה יודע ,בשביל ה KICK.  
פבלוב הוכיח שכאשר גורמים לכלב להבין אחרי מספר פעמים שכאשר
נדלקת נורה הוא מקבל אוכל , הוא יפעיל את בלוטות הרוק ברגע
שתדלק הנורה לא משנה אם יש אוכל או לא.
אני לא הוכחתי כלום .
אבל כל פעם שאני רואה את "לב"  אני נהיה רעב.