אבא היקר. ממש קשה היה לשים את היד על הדף, אבל גם עכשיו, שהיא
כבר על הדף, ישנה אי יציבות שכזו. מוזר, אבל מענייו מה קרה או
יקרה ב-13 בפברואר. כי סימנתי את התאריך הזה בלוח שנה שלי,
ואני מסמנת רק דברים חשובים. מעניין גם מה יקרה עם הבנים בחיי,
זה שעם מישהי עכשיו, ובטח דופק לה את הצורה עכשיו, בעוד שאני
יושבת כאן ומנסה למצוא שורות..
כמו שירה, ככה בין השורות, באמצע שיחת יום רגילה נזכרה לספר לי
שיש לו כנראה מישהי שהוא יוצא איתה אבל זה בסדר, כי אני אוהבת
אותה למרות שאמרתי בפירוש שהיא ועיינה אמורות לחלוק שמיכה ביחד
(כי הן מילא באותה מיטה) ועכשיו אני נשארתי ללא שמיכה.
התה מגעיל, ממש מגעיל, ומעניין אותי מה זה הדבר השחור הזה
שנשפך על הרצפה, ככה בין השורות, סליחה - מרצפות. ונראה לי
שעוד רגע ראש של מישהו יצוץ לו משמיכה ויקפוץ עליי, ולפחות אז
אני אדע מיהו הרוצח. ואז זה גם נהיה מעניין מה יקרה בחיי, פעם
ידועה כאריה של מגמת ספרות ובדיחת השבוע בכל השבוע, כל השבוע,
וחבל לי על מי שעישן איתי עכשיו, והכי חבל על כל מי שאהבתי ולא
ידעתי למה דווקא הוא, אולי האשליה אחר משהו שנפיק מהזיכרון, או
אולי הרצון התמידי שלי לחזור לילדות, או אולי פשוט הרצון
להעביר לכל מי שרק רוצה את החוויה העכשווית שלי ואחר כך, אחר
כך אני אצטט אחת מהאחיות התאומות.. למה לעזאזל נכנסתי לשורה
שכבר כתבתי בה? אני לא בין השורות ויש לי הרבה אנשים לבכות
עליהם, ולקח לי זמן להיזכר או לחשוב את השם...