אשמורת תיכונה
עודני ער מאזין לקולות הלילה
משהו כבה שם בחשכה
דבר מה נמוך משדה חיטה אחרי קציר
דל מקבצן זקן במערומיו

זה לבי שיצא לדרך
שחצה את הקו המפריד בין חושך לאור
לבי ששילחתי לאפלה כדי לחשוף בה
אוצרות גנוזים.
אוצרות של חיים בוערים שאנו החיים באור היום אינם רואים.
חזר דומם לבי,
חזר עירום.
והוא פועם פה בשקט,
כאוצר שמצא את עצמו ושילם את חובו למוות.

כעת אצא אני, עם לבי הפועם בשקט.

רק תן לי פיסה של  אריג
לחסום בה את קול ההיסוס הזועק מתוך גרוני
שלא יעורר את למיקוח את המוות
לו אבקש לפרוע
את חובי.