בתחנה המרכזית ליד הדלת
האנשים חולפים,ממהרים לקריאה האחרונה
והוא נוסע כשאני נשארת
החורף בוכה במקומי, אני לא בוכה
בתחנה המרכזית, החלון ספוג אדים של בוקר
ונראה שהחושך אינו מפריע לתמונות העולות
לאורות הנאון, לגעגועים שמאחורי הצחוק
שוב דברנו ארוכות, מנסים לומר לעצמנו שהכל יעבור עם הזמן
לשמור אחד על השני
אף אחד לא מבין ויותר מכל לא אני
ואני בוכה, בוכה והחורף בוכה איתי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.