ליאור גון / איש החורף |
כמו רוח עובר
וקטנים וחיוורים צעדיו
השער הוא לבן
והלב מייבב
על חיים שכבתה פסיעתם
הוא חושב בעל- פה
ומודד את שבילו
וכבדות וזקנות פסיעותיו
ובלילה עצוב הוא פוסע עגום
וזוכר את מעט נשותיו
ציפורים משתתקות
בדורכו על עלים
שהשליך בחוזקה רוח סתיו
כמו אומרות: הכיצד כאן נשיר
כשנזכור את חורף חייו.
ואני בפוגשו בשבילי הקיבוץ
מתבונן במראה כחייב
ולבי מתכווץ ופועם בדמעה
על בדידות הכואבת לשווא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|