ראוי שתדע-
אני שונאת אותך
על הבלבול
שנטעת בי
ועל חוסר הבטחון
שזרעת בי
על לילות בלי שינה
וימים בלי מזון
על האנרגיות המבוזבזות
המחשבות המטורפות
על הסרטים הרעים
ולא! לא על רגע
אחד טוב.
אני מתעבת אותך
על הבלגן שיצרת
על האחריות שלא לקחת
על הדמעות המיותרות
על החיוך המשקר
שנראה בי יותר מדי
והציפיה, הציפיה
אני יכולה להרוג אותך
על הציפיה שהשארת לי
לעשות או
לא לעשות, לחכות
או לא
לחכות.
שתחליט כבר
מה אתה רוצה.
והכי אני כועסת על
הרגש שעוררת
והשליטה שחמסת
והכלוב שפתחת בלי
להשאיר לי אפשרות
ולו הקטנה ביותר
למצוא מפתח
ולסגור הכל בחזרה
ולשכוח שכל מה שהיה
(או אולי לא)
קרה. |
