פעם חלמתי
על עולם שלא קיים
פעם רציתי
דברים שהיום אני יודעת
הם לא יקרו, הם לא יקרו
לא עכשיו, לא מחר,
מי יודע אם בכלל.
כמו חפץ ברוח
פשוט עפתי עם הזמן
הלכתי למקומות ופגשתי אנשים
שמעולם לא רציתי להכיר
כי אחר כך בכיתי
אחר כך נפלתי
ולא ידעתי את הדרך חזרה.
מישהו אמר שתמיד יש דרך חזרה
המישהו הזה טעה,
אין דרך לחזור, יש רק דרך להמשיך
אבל להמשיך לאיפה, להמשיך לאן?
כמו חפץ ברוח אני תמיד רצה
אבל לא יודעת לאן,
רוצה לעצור, רוצה לחשוב
לצאת ממעגל האנשים
להיות עצמי עם עצמי
שום דבר ליד, שום דבר מעל
רק רוצה שהרוח תפסיק לרגע לנשוב
ותיתן לחפץ לנוח על משכבו בשלום. |
