יש ימים טובים,
אבל רוב הימים לנו הם גרועים,
נכנסים למצב של אכזבות ודיכאונות.
הימים הגרועים הם הימים שהכי מדכאים.
לרוב אנחנו שומרים הכל בבטן, ולא מוציאים ולא מדברים על מה
שקורה.
יש לנו הרבה אנשים בחיים שאותנו מאכזבים,
ולא נותנים לנו מספיק רצון להמשיך.
כדי להמשיך צריך לחיות, אבל לפעמים את זה לא רוצים.
כי חיים זה דבר קשה ומוות זה דבר קל.
כשבנאדם רוצה לברוח מבעיות הוא מתאבד.
ולי יש בעיה ואין לי כוח להתמודד מולה...
אז אני שואלת את עצמי... למה לא להתאבד?!...
הפחד משתלט על כל הגוף כשרוצים להתאבד, ולא יודעים מה יהיה
בהמשך...
למעט אנשים החיים קלים ומאירים פנים, לרובנו הם קשים
ומסובכים.
אני חושבת: לכל דבר יש סוף גם לי ולך...
ומילים אחרונות שיוצאות לי מהפה לא נשמעות בין החיים, הן רק
בליבי...
ורק המתים שומעים אותי קוראת לעזרה...