עת להרוג ועת למות,
עת לשמוח, ועת לבכות,
להרגיש איך החיים עוברים, נשברים, מתנפצים,
והכל בניצוץ בין שני אפלות.

ואתה, חי, נושם, נמצא,
והשאר, סתם מסביב,
ופתאום הכל מגלומני,
והכל מסתובב סביבך,
פתאום, אתה משוגע.
והכל נהיה ברור.

עת לשבת, עת לקום,
עת לשכב ועת לרוץ,
הכל פתאום נהיה תפל,
הכל חסר חשיבות,
זה הסוף.
עת לצעוק, ועת לשתוק.

חבל, באמת חבל,
רק הזדמנות אחת נתנה,
אין התחכמויות,
הגורל הוא חסר פשרות,
עת לשיר, ועת לרקוד,
כי עתה, אינני עוד.