כל הזמן האלה הוא בעצם הסתכל עלייך, מאז שכיבית את האור בעצם.
הוא ראה אותך משתנה, באיזשהו שלב נהיית כל כך שונה שגרמת לו
להרגיש ששכחת מהאור שהיה דולק לפני שכיבית אותו. לפעמים שהוא
הוריד ממך את המבט והסתכל קצת על אחרות, את פשוט התחלת בעוד
מסע של גידול כנפיים בו ניסית להשיג את תשומת ליבו עם כנפייך
היפייפיות או לחילופין לעוף ולברוח ממנו כמה שיותר מהר, אבל
לזה אני לא אכנס... לא בשלב הזה לפחות.
באחד המסעות האלה, בהם זכית בתשומת ליבו, הוא לקח את זה רציני
מדי. את אמרת לו שזה רק יהרוס אם הוא ידליק שוב את האור והוא
אמר שהוא מסכים, למרות שבפנים הוא הרגיש את הצלקות שעל ליבו
נפתחות ונקרעות לגזרים ע"י צלעות שנשברות כתוצאה מהתנפחות
הריאות יתר על מידה כשהן לא עומדות במהירות זרימת הדם שקצב
זרימתו נקבע ע"י הלב שפועם בקצב קטסטרופלי בגלל הכאב מהחתכים
שעושות הצלעות, ולמען הקיצור: בפנים הוא רצה להדליק את האור
שוב.
הוא המשיך לחיות את האשליות של החושך בזמן שהוא מסתכל עלייך,
ורק עלייך. הוא חיי והמשיך במשך זמן מה, ואז ראה אותך מצמיחה
כנפיים שוב, הוא התלהב והתחיל לנסות להדליק אצלך את האור, אך
את התחלת לעוף... הוא ניסה שוב, ואת עפת. ושוב ושוב ושוב, עד
שהבין שלא יוכל יותר להדליק את האור כי המנורה נשרפה, הוא ניסה
לחפש נורה חלופית, הוא חיפש בכל המדינה אך לא מצא. זאת הייתה
מנורה מיוחדת במינה, זאת הייתה נורה אחת ויחידה שלא ניתן
להחליפה, והיא נשרפה. את הנורה שלך הצלחת להחליף, כנראה שזה לא
היה אותה נורה כמו שלו, והיום החרטה יושבת לו על הראש כשכל
שנייה משקלה גובר, וככל שהמשקל גובר שכלו נמחץ ומצתמק יותר.
הוא מתחרט על שקנה מנורה כל כך יקרה ונדירה. הוא ניסה מלא
סוגים של מנורות אחרות, אבל כבר לא היה לו מקום בחדרו, מפני
שהמנורה שלך תפסה לו את כל המקום.
בזמן שאת עפת לך, הוא הסתכל עלייך נעלמת באופק, הסתכל כמו ילד
שהעפיפון נעזב מידו וברח לעבר הים. עד היום הוא פשוט עומד
ומסתכל, מחכה אולי תחזרי ובמקרה יהיה בידך אותה נורה מיוחדת
שלא מצא בשום מקום, בזמן שהוא מסתכל על אחרות כיצד מצמיחות
כנפיים יפייפות ועפות להן רחוק רחוק אל תוך האפלה, היכן שכבר
שלא יכול לראות... ומה הוא סך הכל רצה? להדליק ולהשאיר מנורה
אחת דלוקה?