אני
פורשת כנפי טל
וממריאה שוב אל על
אל קבר הנפשות השוממות
ומסביבי יורדות טיפות ראשונות

אני
עוצמת שוב עיניים
מרחפת בשמים
בתוך ענן שחור בודד
והוא איתי אובד, נודד

אני
מרימה יד אחר יד
מרגישה חזק את הלבד
חריגה בתוך מיכל
מאבדת שיווי משקל

אני
נופלת ונצמדת אל האדמה
נגיעה אחרונה בכוח המשיכה
מבט אחרון אל השמים שבוכים
חרטה אוחזת בי מכל הכיוונים

אני
רוקדת כציפור בתעופה
שרה מזמור בלי חריזה
מסתכלת במראה ומעבירה דרכה כנף ורגל
שומעת ניגון אבל מתנגן לו בנבל

אני
לוקחת מיד המלאך את הסכין
מחיכת אל אותו חיוך תמים
נסחפת עם עצמי לתוך הרוח
כי הגשם בישר לי- זמן לנוח

אני
לא קימת יותר
רצה, עפה, צפה מהר
נעטפת תחושת הקלה
קוטפת פרח ושוב-התחלה