|
כשנגעת בי כבר ידעתי הכול
הכאב הצטייר לו במברשת ומכחול
כשנגעת בי רגלי לא אמרו מילה
כמו שני מקלות עץ נעלמו בדממה
כשנגעת בי עצרתי את הדמעות
לא רציתי שתראה כיצד הן זולגות
כשנגעת בי הרגשתי את לבך
ובין כל היופי לא מצאתי את כאבך
כשנגעת בי וידך החליקה על פני
בתדהמה השתתקו שתי שפתי
כשנגעת בי הפחד העמוק התאפל
ועיניי ראו אז, רק ערפל
כשנגעת בי לא הצלחתי לרוץ
ניסיתי לברוח ולא יכולתי לזוז
כשנגעת בי השתיקה העמידה אותי דום
ובפעם הראשונה הרגשתי במציאות כמו בחלום
כי כשנגעת בי העולם היה שונה
ולרגע אחד אתה היית מישהו אחר |
|
|
הזמן עושה את
שלה!
יגאל עמיר,
בשיחה על האקסית
המיתולוגית שלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.