אמרתי לכם כבר "את כל חברי איבדתי ממזמן".
אמרתם לי שחברים חברים לא באים ברגל.
אבל היו לי כל כך הרבה, ולאט לאט הם טפטפו החוצה מעגל חברי מת,
נופץ, נשבר ולא נשאר להתקיים יותר.
המעגל הראשון נשבר עקב מציאות אכזרית שהשפיעה על חיים לא שלי.
בחורה נאווה שכבר לא אותו זיכרון שזכרתי, אנשים משתנים עקב
אנשים.
היא השתנתה מקצה אחד לקצה שני וכבר התחילה לסמל את מה שאינני
אוהב, את מה שאינני רוצה להיות איתו באותו רחוב שלא נדבר על
מעגל.
המעגל השני גם כן מת, אחת שלא מתקשרת, לא מדברת, מקצרת, לא
משתפת, כבר לא חברה, כבר לא דידה, כבר בקושי קיימת.
שניה רק רע לה, אני רע אני עושה רע, אבל היא לא מודה, היא לא
מסבירה, מתחמקת, גם ידידה כבר לא אולי מכרה.
השלישית גם כן התרחקה, איננה יכולה כמו שאני אינני יכול אך
עדיין מדבר איתה, אני אינני יכול וגם היא לא להמשיך בכך,
יחסינו אינם יחסים רגילים.
יחסים שלי עם אנשים הם כמו תמיד לא תקינים או שיגרתיים, מה
אעשה? אני מצליח להסתדר, מנסה לפחות.
וכך עוד מעגל, גם מעגל זה התנפץ לרסיסים, נותץ ונופץ על רצפת
מוחי.
עוד מעגל של חברים מת, זה כבר השני בספירה ועוד כמה אחריו.
מעגל שלישי מתחיל. מתוך ארבע שהיינו, חצי חיים מכירים נשאר לי
רק אחד, וגם אותו אינני רואה או שומע, כל היום ישן או לומד
הוא, ואין לו פנים להודיע, לשאול, לדבר.
השני והשלישי התרחקו האחד נעשה אנטיפת ומגעיל שאינני רוצה
להתקרב אליו השני סתם מרוחק, תפס לעצמו חיים שונים חיים בלי
הרבה אני בהם.
עוד מעגל נשבר, עוד מעגל נופץ ומת, עוד מעגל הלך לעולמו, עוד
אנשים שכבר לא חברים עוד אני בודד.
עוד מעגל, ועוד מעגל, כמה כבר יש אתם שואלים? אין סוף אני
עונה, רק חלק מתים, רק חלק מנופצים רובם מתים, רובם מנופצים,
זהו עתידן של להקותיי מתות אחת אחרי השניה? אולי זה אני? שגורם
להן להתפרק או שמה אני מפרק את עצמי מהן?
עוד מעגל נפתח, מעגל של אנשים, הרבה אנשים שאתם  יום בשבוע אם
לא יותר הייתי מבלה, שוב ושוב ושוב עוד ועוד מבלי להפסיק.
אחת הלכה בלי להגיד למה, פשוט התרחקנו שמנו לב שאנחנו שונים.
השניה אף פעם לא הייתה, תמיד הייתה רחוקה לא נותנת לאחרים
להתקרב אליה לא מפה ולא משם.
קשרים אחרים רק הלכו ונחלשו, מה אעשה, איך אשפר? איך אגרום להם
להבין שהם חשובים לי? כנראה שאינני יכול, שאינני רוצה להבין
שאני לא יכול.
אולי זה משהו בי? אולי זה אני שלא בסדר? האם זה הגיוני?
רק אחד נשאר, וגם הוא רחוק, גם הוא אינו שומר על קשר, רק
בשיחותינו הקצרות אני רואה שהוא חבר טוב אחד מחברי היחידים
שעדיין הייתי רוצה לדבר אתם.
אבל כמה מועטות שיחותינו עכשיו? איך אעביר לו מסרים? כיצד אגיד
לו שאני זקוק לו, לאחד הקשרים היחידים שעדיין קיימים שעדיין
מדברים שאולי עדיין אכפת להם.
עוד מעגל נופץ, עוד מעגל מת, רק שרידים ממנו נשארו.
שרידים זה לא מספיק, שרידים זה כמעט כלום.
שרידים זה משהו, שרידים של שרידים זה שואף לאחד וגם זה בקושי.
כמה קשה זה להגיד את האמת? בכלל לא, כשהיא קלה ונוחה.
אך שהיא קשה וכואבת, מה נעשה? איך נודה? איך נדע מהי אם לא
נגיד אותה? איך נתמודד איתה אם כן? איך נצליח להגיע למצב שבו
נצליח להודות באמת המרה?
אני הצלחתי להגיע למצב עגום זה, מה אעשה? כך זה. האמת מרה.
עוד מעגל נפרץ, עוד מעגל מת, עוד מעגל מתנפץ על רצפת מוחי.
חברים היו לי לכמה ימים בשנה חברים שם, חברים מדברים דואגים
משחקים נחמדים, חברים היו לי בשאר ימי השנה חברים מדברים,
חברים שם, כבר לא.
שנה טובה עברה, חצי שנה מעולה עברה, כנראה שהגיע הזמן לשלם על
אותו זמן שבו כל כך נהנתי.
מאותם חברים של פעם בשנה נשארו כמה שעדיין מדברים, שעדיין אכפת
להם, אבל כנראה שלא מספיק, אך מה לעשות יש דברים שווה לוותר
עליהם.
לפעמים אני מייחל לחיבוק, למישהו שיהיה שם, אבל בזמן שאני
מייחל אין שם אף אחד, אם היה כנראה שלא הייתי צריך לייחל.
הבעיה מתחילה שאני לא מייחל, עדיין רוצה אך לא מייחל, ולא מקבל
את מה שברצוני.
חופש היה לי לפני תחילת המצוינות, חופש מעולה, חופש מהנה, מולו
חופש נוראי חופש מגעיל.
חופש שבו סבלתי, חופש שבו נהנתי, העיקר שיצא מהחופש היה מעגל
חדש, או שמה עלי להגדיר זאת כאנשים אחרים שנוספו למעגלים
ישנים, מעגלים שעכשיו מנופצים, מעגלים שהיו יכולים להישמר, שלא
נשמרו.
רק מעגל אחד נשאר לא מנופץ אך מעגל זה איננו המעגל החשוב, הוא
המעגל הכייפי כל האנשים שמדברים אתך, ואתה עושה אתם שטויות אך
אינך יכול באמת לדבר אתם ואתה יודע את זאת.
מעגל אחר, מעגל חדש נפתח השנה, אך אינני יודע מה אעשה איתו,
אינני יכול לדבר עם משתתפיו, הם אחרים, הם לא אני, הם לא
הטיפוס שלי.
חלקם, אחדים כן מעולים אך אימתי אוכל לדבר אתם? כולנו רק חלק
מתוכנית אחת גדולה.
עוד מעגל רחוק קיים, אך ממנו אנשים ספורים אני מכיר, וממנו
הוצאתי כמה חברים טובים, רק על מעגל זה אני רוצה לשמור, לשמור
בקנאות שאף אחד לא יבוא וינפץ לי אותו.
שאף אחד לא ינפץ לי את האשליות שעוד כמה חברים נשארו לי.

              20-02-2002