ג'ורג' ו. בוש נכנס למשרדו בפעם הראשונה כשהוא מחזיק בתואר
'נשיא ארצות הברית'.
"אדוני, אם תואיל לגשת אחרי אספר לך את הדברים שעליהם דיברתי
מקודם"
הנשיא הלך מאחורי אחד מעובדיו, הם נכנסו לחדר תת קרקעי בבית
הלבן. בוש היה חייב להתעדכן, כעת הוא נשיא ארה"ב והוא חייב
לדעת על הפרוייקטים הסודיים.
"שב" אמר העובד לבוש.
"תעשה את זה מהר, יש לי עוד הרבה דברים לעשות, אני נשיא ארה"ב"
וחיוך עלה על פניו כשאמר זאת, אולי הוא הבין סוף סוף שהוא האיש
החזק בעולם.
"אדוני, אני מבטיח לנסות למהר אבל זה לא דבר שמאיצים בו"
"מספיק עם ההקדמות, דבר לעניין!"
"טוב, אז ככה... בשנות הארבעים הממשלה הקימה פרוייקט סודי
שמטרתו הייתה הכחשה והסתרה של כל פעילות חוצנית בשמי כדור
הארץ..."
"אתה רוצה להגיד לי שזה אמיתי?!"
"הפתעה בשבילך? אמרתי לך שזה נושא חשוב"
"פששש... משתלם להיות נשיא ארה"ב... מגלים דברים חדשים בכל
יום..." ושוב עלה החיוך על פניו.
"אם כך אז נמשיך, הפרוייקט עבד יפה מאוד והצליח במטרתו, הסתרת
כל העדויות על חוצנים, עד תחילת שנות השבעים"
"מה קרה בשנות השבעים?"
"'חוק חופש המידע' עבר"
"אני מתחיל להבין, ומה עשיתם כדי לשמור על העדויות?"
"ביקשנו בקשה מיוחדת מבית המשפט העליון"
"אז מה הבעיה?"
"בכל יום עולה המודעות לקיומם של חוצנים בכתיבת ספרים, פרסום
סרטים, עיתונים, תוכניות טלוויזיה... המודעות עולה בקרב העם.
העם דורש תשובות. קשה לנו להסתיר את המסמכים הסודיים שבידנו,
בשבוע שעבר אירע ניסיון נוסף לפרוץ לקומה החמישים במרכז הסחר
העולמי"
"מה יש בקומה החמישים?" שאל הנשיא.
"שם אנו מחביאים את רוב המסמכים תחת אבטחה כבדה ביותר, יתר
המסמכים נמצאים בפנטגון, אבל עם הטכנולוגיה המתקדמת שבידינו
אנחנו לא צריכים את המסמכים הישנים האלה יותר, אנחנו יכולים
להכניס את כולם לדיסק אחד קטן"
"אם לא צריכים את המסמכים יותר, אז למה לא משמידים אותם?"
"זה מסוכן מדי, צריך משאיות רבות מדי להעברת החומרים, זה יהיה
בולט מדי. עוד יש לך מה ללמוד, בממשלת ארה"ב לא נהוג לבצע
דברים בדרך הקלה, חייבים סיפור כיסוי, זה המנהג אצלנו, בכל פעם
שיש פרוייקט גדול, פורצת מלחמה בשביל להסית את דעתה של
העיתונות"
"אני מבין. על מה חשבת?"
"אני כבר חשבתי על תוכנית אבל חייבים להשמיד את המסמכים בדרך
שאף אחד לא יחשוד בנו, אף אחד לא יאמין שממשלת ארה"ב תעשה דבר
כזה. אני מודיע לך מעכשיו שאזרחים חפים מפשע יהרגו"
"מה?! אני לא מסכים בשום אופן להרוג אזרחים! תמצא דרך אחרת!"
"בבקשה אדוני, תואיל להקשיב לי עד הסוף ואז תשקול את הדברים.
אז הרעיון שלי הוא כזה: נפוצץ את מרכז הסחר העולמי..."
"אתה מפוטר! משוגע! אתה מפוטר ואני מגיש בקשה להוציא אותך
להורג!"
"אדוני..."
"שום אדוני לא יעזור לך! משוגע!"
"ואם אני אבטיח לך שזה רק ישפר את המוניטין שלך? אתה בהחלט
זקוק לו, לא הלך לך מי יודע מה בבחירות ואל גור מתכונן להגיש
תביעה"
הנשיא נרגע והתיישב "דבר, יש לך שתי דקות"
"תכננתי את זה ככה שיהרגו כמה שפחות אזרחים אבל זה לא יפול
עלינו, נביים התרסקות מטוסים על הבניינים ועל הפנטגון, אבל
ההתרסקות תהיה בשעה מוקדמת שאנשים לא עובדים בה אבל לא בשעה
מוקדמת מדי שזה יראה חשוד"
"מה חשוד בהתרסקות מטוס בשעה מוקדמת?"
"זאת לא תהיה תאונה, נלביש את זה על הטרוריסט ההוא אוסאמה בין
לאדן, אם זה יהיה בשעה מוקדמת מדי אנשים יתהו למה טרוריסט לא
יהרוג יותר אנשים בשעה מאוחרת יותר. נרוויח שתי ציפורים במכה
אחת"
"איך בדיוק אני יוצא מזה פופולרי?"
"אתה פותח במלחמה על אפגניסטן במטרה למצוא את הבין לאדן הזה
והופך את המשטר הטוטליטרי שיש שם למשטר דמוקרטי נאור"
"יש משהו בדבריך" אמר הנשיא "אז בוא נראה אם הבנתי הכל, אנחנו
מביימים חטיפת מטוסים ע"י טרוריסטים מאפגניסטן, המטוסים
מתרסקים במרכז הסחר העולמי ועל הפנטגון, המסמכים מושמדים בדרך
שבה לא יחשדו בנו וההתרסקות תהיה בשעה מוקדמת כדי שלא יהרגו
יותר מדי אנשים. אנחנו עושים חקירה מזוייפת ומגלים בכאילו
שהטרוריסט הזה... איך קוראים לו?"
"אוסאמה בין לאדן"
"בין לאדן, כן, תכנן והוציא לפועל את תוכניתו, פותחים במסע
חיפושים אחריו ואם יש לנו מזל גם תופסים אותו והורגים אותו כך
שיש פחות טרוריסט אחד בעולם, תוך כדי כך עושים מהפכה באפגניסטן
וכולם שמחים... זה דווקא נשמע לא רע. אבל למה דווקא בין לאדן?
למה לא טרוריסט אחר יותר מפורסם?"
"כי יש לנו עדויות שבין לאדן מתכנן משהו מהסוג הזה, ככה
העיתונאים ימצאו אצלו ניירות ותכנונים על חטיפת מטוסים וזה
יחזק את הסיפור שלנו"
"ואם הוא לא יודה?"
"דבר ראשון אף אחד לא יאמין לו כי נעשה לכולם שטיפת מוח
בטלוויזיה, לא שמעת על כוחה של הטלוויזיה? דבר שני אני למדתי
קצת פסיכולוגיה בתיכון ולימדו אותי שאולי בהתחלה הוא לא יודה
אבל אחרי שנפתח במלחמה הוא ירצה לשמור על הכבוד שלו וייקח על
עצמו את עול המעשה"
"גאוני, אבל יש לך פרצה בתוכנית, אנשים ישאלו למה דווקא על
הפנטגון ולא על מקום חשוב יותר או בעל יותר אנשים"
"אתה צודק, לא חשבתי על זה... המממ..."
"אולי נמצא עדויות, מזוייפות כמובן, שהמטוס שהתרסק על הפנטגון
התכוון להתרסק על הבית הלבן ואיבד את הדרך" אמר הנשיא "או
שאולי יהיה מטוס רביעי שיטוס במסלול התנגשות עם הבית הלבן אבל
יתרסק בדרך כי תפרוץ קטטה בין הנוסעים בדרך..."
"רעיונות מצויינים אדוני הנשיא"
"אני חייב להודות שאני מסכים איתך עכשיו, הרעיון ממש טוב אבל
בכל זאת האם חייהם של האזרחים שווים את השמדת המסמכים?"
"אני מבטיח לך שאם המסמכים האלה יתגלו העולם יכנס לפאניקה
מטורפת, אין דרך אחרת"
"תן לי כמה לילות לישון על זה, לא ידעתי כמה קשה להיות
נשיא..." והפעם לא היה שום חיוך על פניו.

עברו מספר שבועות והנשיא החליט. העובדה שהוא ראה את המסמכים
בעצמו עזרה קצת להחלטתו, הוא ממש נדהם לדעת על הדברים הסודיים
שקורים כל הזמן בממשלתו. אז יש החלטה ונקבע תאריך: האחד עשר
בספטמבר בשעה מוקדמת, בין שמונה וחצי לעשר בבוקר. האחד עשר
בספטמבר. תאריך שלא יצא לעולם מהראש. האחד עשר בספטמבר. תאריך
שיכנס לספרי ההיסטוריה. האחד עשר בספטמבר. התאריך שבו התרחש
פיגוע הטרור המזוייף הגדול ביותר שידע העולם. האחד עשר
בספטמבר.