חלק מהדברים שאנחנו מתכננים לעתיד לא מתגשמים. זאת לרוב מכיוון
שהעתיד רחוק. כל כך רחוק עד שהוא לא מגיע.



מוזר, הדברים לא תמיד מסתדרים לפי מה שאתה מתכנן. יושב לך בחדר
וחושב על העתיד. על העבר. על ההווה. אבל בעיקר על העתיד.
מתכנן מה יקרה בעוד 6 חודשים כשתשתחרר מהצבא. איפה תעבוד?
מסעדה. יש לי קצת חסכונות בבנק הם יחזיקו אותי עד שאני אמצא את
העבודה המיוחלת. איפה תגור? ת"א כמובן. דירה. על שנקין,
דיזינגוף, אלנבי. קרוב להכל. מרכז ההתרחשות. המקום היחיד בארץ
בו יש קצת מהכל.
נדמה כאילו יש לך את התשובות להכל... נדמה.

אתה מגיע לשנקין. מחפש דירה. כרגע השתחררת מהצבא. קרבי. מצחיק,
לסכן את חייך רק כדי להרוג. פתטי. לא משנה. זה לא חשוב עכשיו.
נגמר. עבר.
מגיע לאזור הנשגב. קו 63 הביא אותך ממש למרגלות הסנטר. יופי.
בחורה בלונדינית שחושבת את עצמה יתר על המידה זורקת לך מבט
מגרה. סטייליסטית. אתה שונא סטייליסטים. היא עוברת אותך.
ממשיכה הלאה בחייה. בטח לחבר שלה. איזה קוקסינל עם מוהאק שחושב
את עצמו פנקיסט.

פותח את העיתון. יש דירה פנוי בקינג ג'ורג' 31. תמיד אהבת את
המקום הזה. יותר חי משנקין. מלא. מוזר.
אתה עובר ליד קיוסק ומחליט להציץ ב"אקסטרה" של החודש. לוקח
עותק. אפילו שניים. לא משנה.
מגיע לקינג ג'ורג' 31. נחמד. בעל הבית מרשה לצבוע. לשפץ.
סבבה.
אתה עוד לא סוגר איתו כלום. יש עוד אופציות. מאוחר יותר בעל
הבית יאמר שנראית בחור נחמד. שקט. אומנותי. ושהשער שאדום שלך
לא הפריע לו בכלל.

החלטת ללכת לסנטר. ל"תומר". אולי תקנה לעצמך אחת מהבובות האלה
של "קורן". תמיד רצית כזאת. נכנס. מסתכל. אין בובות. נגמרו.
קולרי ניטים תלויים על הקירות מאחורי הדלפק. נחמד. ניטים זה
יפה. זה סדיסטי קצת אבל נחמד.

יוצא מהסנטר. לא מעניין שם. חם. הרבה אנשים היום.
הולך לבית קפה. נעים. כבר אחרי הצהרים. שותה קפה. עוגה. מלצרית
נחמדה עם מיני שחור וחולצה צמודה עם מחשוף V. וסינר לבן. מדים
כאלו תמיד עשו לך את זה. היא שולחת לך חיוך ואתה לה בחזרה.
נחמד. אם תגור פה תוכל וודאי לראות אותה כל יום.

אתה חוזר חזרה לאוטובוס. עולה. משלם ותופס מקום מאחורה. כבר
קריר בחוץ. מזג האוויר משתנה מהר בעונה הזו. הפכפך... כן...
ככה המורה שלך קראה לזה בכיתה ז. פלאשבאק אחורה. כמו מסע בזמן.
חווה את אותם רגעים שוב ושוב. אתה חושב לעצמך מה קורה כשזה
הופך אובססיה. העבר. איך נפטרים מהעבר?

נגמרה הנסיעה. אתה שוב בבית. הולך קצת ברגל. גבעתיים. גינה
ציבורית נטושה. רק חתול רחוב אפור עם עין אחת שולח לך מבט יודע
כל. אתה מתעלם וממשיך הלאה.
פתאום אתה שומע צעדים מאחוריך. "יופי" אתה חושב, "זה בדיוק מה
שהייתי צריך עכשיו", "מלווים".
אתה פונה ימינה אך הצעדים ממשיכים אחריך. פינת רחוב. ממשיכים.
אתה מחליט להסתובב לראות מי זה. סופר עד שלוש, אחת. שתיים.
שלוש.
מסתובב. ירייה. כאב חד. אתה נופל על הכביש,  כמעט ולא מרגיש את
הנפילה. בזמן שאתה צולל אל החשכה האין סופית אתה מנסה לראות מי
זה... אולי תצליח. מסובב את הראש. כפי יכולתך ביחס למצב. כואב.
הכאב ממשיך. אתה שוכב בשלולית דם של עצמך. מנסה להחזיק בחיים.
כבר יודע שלא תצליח. אתה מנסה למקד את מבטך. בוהה בחשכה משהו.
צללית עמומה.
חושך.

אל תתכננו רחוק לעתיד. סיכוי גדול הוא שלא תגיעו לשם.