חיבור שחובר בשעור דקדוק 24.11.1982
נמצא ע"י אפרת לפיד, חברה טובה של אורית ז"ל, כמה שנים לאחר
מותה, בערב ראש השנה, שהוא יום פטירתה. כאילו שלחה לה מסר
מאי-שם, מ"החיים לאחר המוות".


יום אחד בשעה 7.00 בבוקר, קם אדם אחד ממיטתו,ובמה הבחין? כי
הוא מת. אני יודעת שדבר זה נראה לא הגיוני בעינכם והנכם
מתפלאים, הכיצד אדם מת מבחין בכך שהוא מת??? הרי הוא מת. והמת
אינו נושם. אינו רואה, אינו מבחין בין טוב לרע וכו... נכון,
אתם צודקים מבחינה עקרונית ותאורטית,זה דבר המקובל על כולנו,
אנו רואים את המתים כיצור- או אולי אנסח זאת כך-כלום! כדבר
שנגמר. מקובל לחשוב כי
המות הוא סוף חיי אדם, אך הנה אני באה ואומרת לכם את המשפט
הנ"ל, ומדוע? אטען כך, מאין לנו כי המות הוא סוף החיים? כי אדם
מת לא מבחין בין טוב לרע וכו. אכן בדיקות רפואיות מוכיחות כי
המת אינו נושם, וליבו - שהוא המפעיל את הגוף ומרכזו פוסק
מלפעול. בכל זאת המתים אינם מדברים ולכן לא נדע מה קורה אחר
המוות.
ישנם מספר דתות המאמינות בחיים אחרי המוות, אפילו הדת היהודית.
גן עדן וגיהנום, וכי מה הם? הם המקומות שאליהם נגיע לאחר
מותנו.                        
ישנם דתות המאמינות שאנו חיים את החיים האלו כדי לחיות ולהבטיח
חיים טובים לאחר המוות.
ישנן עוד סוג של אמונות שלאחר המוות, כגון: גלגול נשמות. בדרך
כלל נהוג להאמין בחיי הנשמה היוצאת מן הגוף מכיוון שכולנו עדים
לכך שהגוף פשוט יוצא מכלל שמוש לאחר המוות.
אנו נתקלים מדי פעם בתופעות מוזרות, שאין להן הסבר מדעי כגון -
סיאנס או עלוי נשמות, דברים מוזרים הקורים לא ע"י יצור אנוש
וכו...
המסקנה הסופית - המשפט שהזכרתי בראשונה,אינו מקום לצחוק ומקומו
אינו בשירים מצחיקים, זהו משפט שיש להשקיע בו מחשבה, וטמון בו
הרבה מסתורין - " החיים לאחר המוות".