|
מלובן השלג תפרת לך מעיל
עיני הפנינה עצובות ובוכות
הכאב שבלב חרט את השביל
אל המעיל מעוטר הדמעות.
אל תרדנה היום דמעותיך
אל תבכי, את יפה כמו שושן
אפלים, סגרירים הרהוריך
כמו החושך ביום מעונן.
כי עצבות כמו סופה רועמת
היא תיגרע ותיקרע אהבה
סערת רגשות היא רוקמת
כיסופים וקדרות מלווה.
עת לבנו ידך עוד חובקת
מול דמותך אכרע על ברכיי
עת נפשי רחוקה משלכת
התוגה לא תירמוס תקוותיי.
אף ירבו דמעותיי עד בצורת
גל תקווה ישאני אל לבך
את פניך אלטף, שחרחורת
כי בעולם אין טהורה ממך.
לא אכנע לטרף העצבת
גם אם נושקים לאופק ערפלים
על אף העצב את אותי אוהבת
לכן הצעתי לך מיטת פרחים. |
|
|
מכיוון שאתה חרא
של בנאדם חסר
תרבות ויכולת
מילולית להביע
את כוונותיך
והסברייך ללא
קללות. אבקש,
להוציא/למחוק את
כל שירי
התמימים,
מהאתר הזוועתי
הזה שקרוי: במה
חדשה.
לאלתר!!!!!!!!!!!!
אין לי רצון עוד
להיות חלק
מתת-תרבות זו בה
העורך של האתר
שולח תגובות
נאצה למיילים של
המשוררים.
תודה ושלום
בימאיסט במשבר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.