היה זה יום ככל הימים, ישנתי, קמתי, התקלחתי דיברתי עם חברים,
החלטנו ללכת עם חברים, סבבה, לאחר מכן שיחת הטלפון ששברה לי את
הלב, בין צלצול לצלצול יכולתי לשמוע את הלב שלי מתחנן, "אל
תענה, זה לא יגמר בטוב", אבל עניתי.

השיחה התנהלה כשורה, סבבה הולכים? סבבה! הולכים, ופתאום משום
מקום הוא נשבר, נשבר לאלפי חתיכות, נשבר והוא לא יוחזר.
הוא נשבה על ידה, ונשבר על ידה, מבלי שידעה בכלל.
לכן זו לא אשמתה, לא אשמתה, אשמתו! אשמתי...

כעת אני יושב ומביט מסביב, שום דבר לא מעודד, שום דבר לא יפה
ושום דבר לא יצילני, שום דבר.
אני חיי בענן, ענן שחור, ענן שבוכה.

אנשים הלכו וחזרו רק איתה נשארתי, עכשיו היא הלכה... והיא
תחזור..?