הבטחתי לה שאני אתקשר, אבל כרגיל, שיקרתי. לא יכלתי לשמור על
קשר אתה. היא לא הייתה הטיפוס שלי. פעם היינו מדברים בטלפון
במשך שעות, עד שנמאס לי.
בשלב מסוים החלטנו להפגש. קבענו לשבת באיזה בית קפה בת"א. היא
לקחה במיוחד מונית. רשיון לא היה לה. היא הגיעה לבושה כאילו
לטקס אוסקר. אני שמתי עלי סתם חולצה וג'ינס. כשראיתי אותה
דווקא התלהבתי. היא הייתה ממש יפה. הרבה מעל לממוצע. אני נחשב
לממוצע ומטה. לא אחד שמסובבים אחריו את הראש ברחוב. אבל בכל
זאת, היה בי משהו שגרם לה להמשך אלי. אולי זה החיוך, אולי זה
השובבות, ואולי חוש ההומור שלי, שאף אחת לא יכולה לעמוד
בפניו.
היא הרגישה חופשייה ומשוחררת ודברנו על הכל. באותה פגישה כבר
הרגשתי שעשיתי טעות. היא פשוט לא הפסיקה לדבר. בסוף הערב
החלטנו שכדאי להפגש שוב (כמובן ששיקרתי), ואמרנו שנדבר כבר.
הבטחתי לה שאני אתקשר למחרת, אבל לא התקשרתי. לא היה לי כוח
אליה. לשמוע שוב את הנודניקית הזו ממש לא התחשק לי. היא נסתה
להשיג אותי במשך כמה ימים, ותמיד הצלחתי להתחמק ממנה. היא
השאירה הודעות קוליות, הציפה לי את הטלפון בהודעות טקסט, ולא
הבינה למה אני לא חוזר אליה. כזה דבר לא קרה לה מעולם. שמישהו
לא יחזור אליה? איפה נשמע דבר כזה? אם כבר, זו היא שלא צריכה
לחזור אלי. אבל בסופו של דבר, היא הבינה שאני לא מעוניין
והניחה לי.  נכון, הרגשתי רע עם איך שהקשר הזה נגמר. העניין
הוא שעוד לפני שהוא התחיל, דאגתי לסיים אותו.
סיפורינו מתחיל בשבוע שעבר. הלכתי לטייל בקניון עם ידידה טובה
שלי.
נכנסנו ל"סטימצקי", והתחלנו בוחנים את הספר החדש של רם אורן.
לפתע, שמתי לב שמישהו מסתכל עלי. זו הייתה היא. היא עמדה מחוץ
לחנות, לבושה בבגד צמוד וסקסי ביותר, והיא החזיקה לחבר שלה את
היד. הסטתי את מבטי ממנה וניסיתי להתחבא מאחורי מישהו אחר שעמד
בחנות. היא נכנסה פנימה וטפחה קלות על גבי. הסתובבתי אליה.
"אתה לא נחמד כמו שחשבתי בהתחלה", היא שלפה את המשפט הכי מוזר
שיכלתי לחשוב עליו.
"תשמעי ..." ניסיתי לתרץ, "היו לי המון דברים על הראש"
"להרים טלפון ולשאול מה נשמע זה קשה מדי, נכון?"  היא שאלה.
ואז ידידה שלי באה לכיוון שלי.
"אורנית?" פנתה אליה קרן, ידידה שלי.
"קרן? מה את עושה פה?" שאלה אורנית.
"סתם, מסתובבת עם ידיד שלי, רועי. מאיפה אתם מכירים?" שאלה
אותה קרן.
הבטתי בשתיהן במבוכה.
"יצאנו פעם, אבל הידיד שלך, לא היה בזין שלו לשמור על קשר",
ענתה אורנית.
הרגשתי ממש חרא. החבר של אורנית הסתכל עלי במבט של "איזה אדיוט
אתה, תראה מה הפסדת".
הפלאפון שלי צלצל בדיוק. זה היה חבר שלי.
"מה קורה, אח שלי?" נשמע מהצד השני.
"וואלה, אני בקושי שומע אותך", שיקרתי, "אין פה קליטה, אני
חייב לצאת החוצה רגע", שלפתי מהמותן.
יצאתי מהחנות. בוודאי שהיתה קליטה, פשוט רציתי לברוח משם
ולמעשה הטלפון הזה הציל את התחת שלי.
בזווית העין שמתי לב שקרן ואורנית מדברות ביניהן. מעניין מאיפה
הן מכירות... אולי מהצבא או משהו?
מחשבה זריזה הביאה אותי להחלטה: אני מבריז לקרן. אני חייב.
מבול של שאלות יתחיל ברגע שהיא תסיים את השיחה עם אורנית,
וכמובן שזה לא מתאים לי.
העניין הוא שקרן הייתה תלויה בי, כי באנו עם הרכב שלי לקניון.
"קיבינימאט", חשבתי, "שתקח אוטובוס הבייתה"...
הלכתי לכיוון המעליות וירדתי לחניון. נכנסתי לאוטו וברחתי
משם.
אחרי חמש דקות, כשכבר הייתי בנסיעה, קיבלתי צלצול נוסף. זו
הייתה קרן.
"אני לא עונה", החלטתי בלבי.
אחרי 4 צלצולים הפלאפון השתתק. היא בטח משאירה הודעה עכשיו...
אחרי כמה דקות נוספות היא שוב נסתה להשיג אותי, אבל אני בשלי -
לא עונה.
בלילה חלמתי חלום מוזר:
היינו אני ואורנית בלונה פארק, ועלינו על הגלגל הענק. נתקענו
על הגלגל איזה חצי שעה, והתחלנו להתמזמז...
קמתי בבוקר מבולבל לחלוטין. הרגשתי משיכה לאורנית משום מה...
קרן לא עניינה אותי בכלל. מן הסתם אנחנו בטח נריב, ונשלים יותר
מאוחר...
לא יודע למה, אבל הייתי חייב להתקשר לאורנית. התחלתי לחייג,
וניתקתי לפני שעשיתי SEND.
חשבתי על זה פעם נוספת, והחלטתי בסוף להתקשר וזהו.
המשיבון שלה ענה לי. מכיוון שלא ידעתי מה לומר ניתקתי.
לא הצלחתי לשכוח מכל העניין המוזר הזה, ובשעה שש וחצי בערב זה
הגיע. הפלאפון שלי צלצל. זו הייתה אורנית.
הרמתי.
"לאן ברחת ביום חמישי?" היא שאלה אותי.
"חבר שלי התקשר, הוא היה תקוע עם האופנוע בגבעתיים. נסעתי
לעזור לו", המשכתי במסכת השקרים.
"אה. תגיד, אתה יודע שחלמתי עליך?" היא פתאום זרקה לי.
"מממ... מה חלמת ?" שאלתי בהיסוס קל.
חלמתי שאנחנו טסים ללאס וגאס, ואתה גומר לי את כל הכסף בהימור
על הרולטה", היא ספרה.
"לא זכיתי?" שאלתי בחוסר עניין.
"לא, אבל המעניין הוא שגם קרן הייתה בחלום", המשיכה אורנית.
"מה היא עשתה שם?" שאלתי.
"היא ישבה ליד מכונות המזל, וזכתה בהמון כסף", ספרה אורנית.
"חלום קצת מוזר", אמרתי.
"אתה יודע מה עוד היה מוזר?" היא המשיכה.
"אחרי שהיא זכתה בהמון כסף, היא הציעה לנו חצי, אם נעשה אורגיה
משותפת", אמרה אורנית.
"עד כאן", אמרתי, למרות שפתאום היה לי חשק לדפוק את אורנית.
קרן הייתה סתם ידידה, אבל לא פעם פינטזתי גם עליה.
"איזה חלום מוזר, נכון?" שאלה אורנית.
"כן, די מוזר...", השבתי בעודי מהרהר איזה נחמד יהיה אם באמת
זה יקרה.
"ואתה יודע מה? חשבתי על זה, ככה בצחוק, וזה נשמע לי רעיון קצת
קינקי. בא לי לנסות", הפתיעה אורנית.
"את רצינית?  ומה יהיה עם החבר שלך?" שאלתי.
"אז זהו... האמת היא שהוא בעד הרעיון של אורגיה. הוא כבר הציע
לי בעבר, אבל אף פעם לא חשבתי לנסות", אמרה אורנית.
הייתי בשוק. לא ידעתי מאיפה זה נחת עלי, אבל אתם יודעים מה,
התחשק לי לנסות.
"שאלת את קרן מה היא חושבת על כל העניין?" שאלתי את אורנית.
"האמת היא שדיברתי אתה על זה, אבל היא אמרה שאתה לא תסכים",
אמרה אורנית.
"אני לא יודע", המשכתי לשקר ולהתחמק, "אני לא סגור על זה שזה
יהיה הדבר הנכון לעשות".
"נו, תפסיק להיות כזה חנון", אמרה אורנית, "תצא מהשגרה,
תתפרע".
"אני רוצה שקרן תתקשר אלי ותגיד לי שזה רציני", החלטתי.
"טוב", ענתה אורנית.
"תשמעי, אני חייב לזוז, אני אדבר אתך כבר, טוב?" ניסיתי לסיים
את השיחה.
"טוב. תחשוב על זה", היא השיבה.
"ביי", אמרתי וניתקתי.
אחרי חצי שעה התקשרה אלי קרן.
"תבוא אלי בשעה 21:30, טוב?" היא בקשה.
"היום?" התפלצתי, "את לא רצינית"
"אני רצינית לגמרי", אמרה.
"וואו! אני ממש בהלם, קרן, אני לא יודע מה להגיד", התבלבלתי.
"אל תגיד כלום. תבוא וזהו", היא המשיכה.
"מממ... טוב... אני... אבוא", גמגמתי.
"יאללה, ביי", נתקה קרן.
הלב שלי דפק כמו מטורף. לא ידעתי מה הולך בדיוק לקרות ואיך זה
יתפתח, אבל ידעתי שזו הזדמנות של פעם בחיים לעשות משהו לא
שגרתי, ואמרתי לעצמי שאני הולך על זה.
בשעה 21:15 כבר הייתי מוכן, אחרי מקלחת, לבוש ומאורגן למפגש
ההסטורי.
הגעתי לקרן ב-21:25 ודפקתי על הדלת קלות.
קרן פתחה את הדלת. בבית היה ריח של יסמין, ונרות היו פזורים
בסלון.
רק קרן הייתה בבית. אורנית וחבר שלה עדיין לא הגיעו.
"אפשר להציע לך לשתות?" שאלה קרן.
"מים קרים", ביקשתי.
"אבל אתה שותה רק קולה, לא ?" שאלה קרן.
"מים. מים קרים. תביאי מים קרים", הייתי לחוץ מהסרטים.
"טוב...", הלכה למטבח.
אחרי חצי דקה היא חזרה עם כוס מים קרים ועם משהו מרובע קטן.
"תלקק את זה, זה יעשה לך טוב", היא החליקה לי את המרובע הקטן.
"מה זה?",  שאלתי.
"אל תשאל שאלות, פשוט תלקק", פקדה עלי קרן בהחלטיות.
הבאתי כמה ליקוקים ואחרי זה אני זוכר שהרגשתי ממש בעננים.
אני לא זוכר מאז הרבה.
בבוקר התעוררתי עירום כולי, מתחת לשמיכת פוך ענקית, כשלידי
שוכב לא אחר מאשר החבר של אורנית.
שפשפתי את העיניים כלא מאמין. לא רציתי לחשוב מה היה בלילה,
וזה לא עניין אותי.
רק רציתי לברוח משם כל עוד רוחי בי.
התלבשתי בשניות, וכשיצאתי לכוון הסלון מצאתי את קרן ואורנית
שוכבות ישנות מחובקות על הספה בסלון.
יצאתי מהדירה והתחלתי לרוץ הביתה. לא גרתי רחוק ממנה, אבל עד
שהגעתי הביתה זה נראה לי כמו נצח.
כשהגעתי הבייתה הכנתי לי כוס קפה שחור וניסיתי לנתח את
האירועים. איך הגעתי למצב הזה???
הטלפון צלצל אחרי 20 דקות.
"אני רואה שהתעוררת", זו הייתה קרן בצד השני.
"מה, מה, מה, מה היה בדיוק, אני לא, אה, מה זה, מתי אני,
אה...", לא מצאתי דרך לנסח את עצמי בבירור.
"נהנית אתמול?",  היא שאלה.
"לא יודע, אני לא זוכר כלום", השבתי.
"אבל כמו תמיד, קמת והסתלקת. כמו שאתה רגיל לעשות...", המשיכה
קרן.
"אני לא יודע, קרן, תסבירי לי בבקשה מה קורה, אני ממש לא
בפוקוס", ביקשתי ממנה.
"נקמנו את נקמתינו", אמרה קרן, "אורנית ואני התנקמנו בך. זה
הכל. פגעת בנו, פגענו בך".
"מה? מה את אומרת פה בעצם?" שאלתי.
"תחשוב על זה ככה: החבר של אורנית, הוא אינסלטור, כלומר שרברב.
אתה דפקת לנו ברז בעבר, עכשיו הגיע תורנו להכניס לך בהפוכה.
זה הגיע לך", הסבירה קרן.
שתקתי.
"הרגשת את הצינור טוב בלילה", היא המשיכה.
"את לא רצינית", המשכתי.
"אני רצינית לגמרי", אמרה קרן.
נתקתי את הטלפון. זאת הרגשה הכי מחורבנת בעולם. דפקו אותי
בתחת.
אחרי שכבר עולמי חרב עלי, ולא ידעתי אם אני בכלל רוצה להמשיך
לחיות, צלצל הטלפון.
זו הייתה אורנית.
לא עניתי. וחבל.
לו הייתי עונה, הייתי יודע שהבנות בסה"כ רצו לעבוד עלי.
אורגיה היתה, זה נכון, אבל כל העניין של החבר של אורנית לא היה
ממש נכון.
הם דאגו שהוא ישכב לידי, כך שבבוקר נתעורר ואני אחשוב שבלילה
קרה מה שקרה.
אבל לא עניתי, והפסדתי את הבשורה שהייתה יכולה לעשות אותי
מאושר.
הפעלתי את הגז שבמטבח עד שהריח שלו עלה באפי. חיכיתי 10 דקות
שהגז יתפשט בכל הבית.
שניות לפני שהדלקתי את המצית אני זוכר שברדיו התנגן שיר של יעל
לוי שאני נורא אוהב:
"בלדה לנאיבית".