הצל מתחת למיטה שלי מאיים להפוך לצורה. לגבש פני מפלצת.
נסיונות ההתעלמות שלי לא עובדים. המבט מוסט לשם כמעט באופן
אינסטינקטיבי. אתם מבינים, אני ילדה פחדנית מבסיסי. מאז ומתמיד
אני זוכרת אי אילו פחדים שאימו להרוס שלוות שינתי (שעברה בחמש
שנותי הראשונות ברובה במיטתם של אמא ואבא). ניתן להגיד שמנהגי
השינה שלי מתחלקים לשתי תקופות - האחת, תקופת הילדות המוקדמת,
בה עוד חשבתי שאם אני אשן עם הגב לחלל החדר (משמע - הפנים
בחריץ הקטן שבין המיטה לקיר), והשמיכה מעל לראש, אזי הסכנה לא
תתגשם - מפני שאינני רואה אותה, והתקופה המאוחרת יותר -
שמקובלת גם היום, הגב אל הקיר - שם הוא אינו חשוף למפגעים,
והפנים פונות לחדר - כך שיש תצפית נוחה על כולו. לעומת זאת,
שתי שמיכות הפוך (שמכה אחת, ו/או שמכה דקה אינן מספקות הגנה
נאותה), עדיין מכסות את הראש. לא אוסיף ואפרט על כך שזמן רב לא
יכלתי להרדם בחושך מוחלט - מעון השדים האולטימטיבי. פחד באור
יום - התפתח בגיל די מתקדם. כיום - רוב הפעמים בהם אני נתקפת
בו מתרחשות במהלך השעות בהן אני ערה. סיוטים - כמעט וכבר אין
(למרות שאני בטוחה שהיום בלילה יהיה אחד). הדבר המאיים ביותר
שאני יכולה לחשוב עליו כרגע - זהו הפחד להסתכל על חלון, ולראות
שלפתע עומדת שם דמות, מתבוננת. חלונות שירותים הם מוקד מועד
לפרענות במיוחד. בכל מקרה - אני חוזרת עכשיו לצל מתחת למיטה
שלי. אולי אלו רק תעתועי האור - אבל אני כמעט יכולה להשבע שהוא
זז כרגע, והדמיון המפותח שלי בהחלט יכול להבחין בצורות כהות
יותר שדמיונן לאיברים כדוגמת יד, בולט ביותר. חבל שהמפלצות שלי
אינן יצורים שיערים וחביבים - שהקול של ג'ון גודמן בוקע
מפיותהם. חבל גם שהדמיון שלי ממקם אותם בחדרי ללא התחשבות או
הנחות בעובדה שלארון שלי יש דלתות הזזה. טוב - אני ילדה גדולה,
בת חמש עשרה וחצי, שלא מפחדת מצללים מתחת למיטות... אני ילדה
גדולה שלא מפחדת מצללים מתחת למיטות... אני ילדה גדולה שלא
מפחדת מצללים מתחת למיטות... אני ילדה גדולה, בת חמש עשרה
וחצי, שמפחדת מצללים מתחת למיטות... בייחוד אם הם מתחת
למיטה שלה. אוף... מה אני עושה? איפה החתול שצריך אותו?! כבר
מאוחר - אני לא אקרא לאמא (זו הבעיה שלי - לקרוא לאחד ההורים
שלי שיבוא ויבדוק אם אין שום דבר מתחת למיטה, בגלל שהשעה
מאוחרת... נחמד...) .איך מסלקים צללים? מכבים את האור... בלי
אור - אין צל. משוואה מצויינת. אוקי - עכשיו אין אור, אבל כן
יש חושך - וגם הידיעה שמקודם היה לי צל חשוד מתחת למיטה לא ממש
מרגיעה אותי... טוב - יש רק פיתרון אחד.
אממממממממממממממממממממממא!