כולם מתחרדנים להם בשמש, רק שלמי היה חייב להציק-"בואו לצלול,
בואו לצלול, יש מחיר הכרות של 150 שקל". ואנחנו מה זה מעניין
אותנו עכשיו צלילות כשיש לנו ים, שמש, בירות גולדסטאר ותיירת
עם בגד ים ללא חלק עליון."טוב אני הולך גם אם אף אחד לא בא
איתי, נתראה עוד שעה", "יאללה לך לך כבר אתה לא רואה מה יש לנו
פה?" אמרתי בביטול יד. היא תיירת, את זה הבנו אחרי שעתיים של
מחקר מעמיק שכלל מבט של שלושה זוגות עיניים דרך משקפי שמש.
הגענו למסקנה שהיא בטח אנטישמית, התירוץ הרגיל של היהודים כשהם
לא מקבלים מה שהם רוצים. "היא בטח שוודית או איסלנדית" אמר
אורי, והאמת שעורה הלבן שנשרף מהר כל כך מהשמש, עיניה הכחולות,
שערה השחור וחזה הקטן והמעוצב רק גרמו לנו להסכים איתו ולהתחיל
לחשב בראש מה כל אחד מאיתנו היה מקריב כדי "להיות" עם אחת
כזאת, כשראינו שכל אחד מוכן לוותר לפחות על אימא שלו ועוד כמה
איברי גוף הבנו שאין לנו סיכוי להיות עם אחת כזאת.
"הנה הוא חזר מהצלילה, מה כבר עברה שעה?" שאל אורי, שלמי התקרב
אלינו עם עיניים אדומות ופרצוף כועס." מה קרה שלמי, נכנס קצת
מלח לעיניים הא?" לא הספקתי לסיים את השאלה ושלמי התחיל לקלל
"כוס אמק עם הארץ הדפוקה שלנו, תאמינו לי מדינת משטרה!", "טוב
מה קרה?", ניסה אורי להרגיע, -"אז יש לי כוכב אחד, ביג דיל!
התחלתי לצלול עם הקבוצה עד שהשתעממתי וירדתי קצת יותר עמוק ממה
שמותר לי, ואז תפס אותי מנייאק עם אקדח לייזר, הוא סימן לי
לעצור, אמר שהוא ממשטרת המעמקים וביקש רשיונות.
כשהוא ראה שיש לי רק הסמכה של כוכב אחד הוא התעצבן, נתן לי
שלוש נקודות ושלח אותי לעשות קורס צלילה מונעת בחולון". הבטנו
אני ואורי אחד בשני, הבנו אחד את השני, חייכנו לשלמי חיוך כזה
של "חפיף בנאדם, לא נורא", פשוט חשבנו איזה כיף לנו, תמיד
דמיינו את עצמנו בחופשה, על הים, חוף לבן, מים בצבע כחול עמוק,
עם בירות ותיירים מסביב, אבל תמיד משהו לא מסתדר- או שנופלים
על יום חמסין או שאין תיירים ויש רק משפחות עם ילדים
קטנים..הפעם היה פשוט מושלם, רק המחשבה שזה לא יגמר היתה לנו
בראש, ידענו שהדברים הכי טובים הם הדברים הפשוטים,
ומה יותר פשוט מחוף ים..