|
קראתי בעינייך התכולות את העתיד
מגע ידייך הראשון הבעיר את הלפיד
הרגשתי שדבר לא יעצור זאת לעולם
הרגשתי שאותך אופף הרגש המושלם
קראתי בפנייך שאהבת אותי תמיד
מגע שפתייך על שפתיי גירש את המפחיד
כל צל וכל מכשול קטן לרגע נעלם
הפכת אותי לנער המאושר מבין כולם
בין העצים והפרחים אותך אני זוכר
אוחזת בידי שלי ולא אחד אחר
שכחתי איך היו חיי לפני בואך הלום
שכחתי שהכל הוא מציאות ולא חלום
קראתי על ידך את שמי כתוב אחד, יחיד
מגע ידי על כל גופך את עולמך החריד
הרגשתי את החוויות נבנות כמו סולם
הנשיקה והסיפור - אנצור בי לעולם |
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.