מלמעלה הכל יותר יפה, פניה ימינה, להיזהר מהעץ, לעקוף אותו,
ציפור, אני בגובה שלך עכשיו, לעוף יותר גבוה, יותר גבוה, עכשיו
רואים כבר את כל השכונה, תסתכלו עלי כולכם, תקנאו, אתם שם למטה
ואני למעלה, תקנאו, תצביעו, לא ציפור, לא מטוס, אני, רק אני,
"יאקי! יאקי!", כן תצעקו את השם שלי, תעריצו אותי, מכאן כולכם
נמלים קטנות, "יאקי!", לא, אני היחיד פה למעלה, אתם תישארו
למטה, "תתעורר! תתעורר כבר!", רגע, אני נופל! לעוף! לא!
"אמא?", "יאקי, אתה קודח, כבר כמה שעות שאני מנסה להעיר אותך,
לא התעוררת, כל כך פחדתי. אתה חייב לקחת את התרופה שלך", "מה",
איפה אני בכלל, אני ער או ישן? מה זה הכאב הנוראי... קר!! כוס
נכנסה ליד אחת שלי, וכדור לשני, ננסה לבלוע את זה מעניין מה
יקרה, אני נווווופפפללל, רגע אל תקח אותי איתך! "יאקי, לא שוב.
אתה חייב להישאר ער...", לצלול, לתוך הגרון, מגלשת מים, נסחף,
נסחף, סיבוב פה, פניה חדה כאן, ביחד נתקן הכל, נשפר הכל, הפנים
כבר בסדר, בא נפזר קצת כאן תרופה, נפתור את הסיפור הזה עם
הקוצר נשימה אחת ולתמיד, הכל תוקן, מתקרבים ללב, להדק חגורות
בטיחות, אנחנו ממשיכים! טוב התחנה הסופית הלב, קח ישר בצוואר,
תיזהר לא לפספס, כאן, תאיט, הגענו, לטפל בהכל, לנקות, אני לא
מצליח להתייצב, יש פה סחף נוראי כאילו יש פה איזה שהיא...
מערבולת! לברוח! לברוח! לחתור, יותר מהר, לצאת! אני... אני ...
נסחף, סיבוב, עוד סיבוב, צוללים, צוללים, שוקעים.

"אל תדאג, אתה בעולם שכולו טוב", עיניים נפתחות, גמד, "מה?
איפה אני?", הגמד שתק לרגע ואחר כך אמר, "אתה שקעת בלב שלך,
אתה ניסית לרפא את הלב שלך, נפלת איפה שכולם נפלו, אתה לא יכול
לתקן את הלב שלך, זה היה נידון לכישלון מהרגע הראשון!", מנסה
להיזכר, "הגעת לעולם שכולו טוב", המשיך הגמד, "הגעת לעולם הבא.
אתה מבין יש העולם הזה ויש העולם הבא, עכשיו ביום כיפור
מודדים, שמים את העברות והמצוות במאזניים, אם יש יותר מצוות
מגיעים לגן-עדן לעולם שכולו טוב, הבנתם תלמידים? יש שאלות?",
הסתכלתי סביבי, מה אני עושה בבית ספר? צלצול, "הצלצול זה
למורים", צלצול, "אין לכם הפסקה", צלצול, קול שונה, "יאקי
בבקשה תתעורר! אני לא רוצה לאבד אותך! אני מפחדת שכל זה קשור
גם אלי", הקול כל כך מוכר, שוכב על מיטה, ער או ישן, לא פותח
עיניים אפילו, אין לי כח לזה רק מקשיב, "אל תוותר, אתה תמצא את
האהבה שלך, אתה תהיה שמח, רק אל תוותר, אתה יכול לעבור הלאה",
אהבה. לרוץ, כל כך הרבה פרחים, פתוח, עולם שכולו טוב, איזה נוף
נפלא! לשכב מכוסה באלפי פרחים, משהו מטפס על הרגל, חתול, חתול
לבן, בא לפה תתפנק, איזה פרווה נעימה, אני רוצה לטפס על העץ
הזה, יד על הענף, רגל על הגזע, לטפס עוד שלב ועוד שלב, הכל כל
כך יפה, כל כך הרבה צבעים, הכל בסדר, הכל מסודר, מנגינה של
הטבע לשבת להירגע, הכל שלם, אין פחד, אין חשש, להתמסר לצבעים,
איזה מזג אוויר נפלא, בטח הגיע האביב. האביב. האביב. האביב. יש
משהו רע באביב, אלרגיות, אלגיות, א...אפצ'י, א...אפצ'י, לא!
מחליק מהענף נופל על הרצפה, איי! הפרחים הפכו לקוצים, גדלים
גדלים, חייב לברוח א...אפצ'י, סכין, סריטה, דם, החתול הלבן כבר
לא סימפטי, האור של העולם נכבה, חושך, קוצים, מוות לברוח,
לרוץ, אבן, נתקל נופל, לא מרגיש דבר.

"הגעת לעולם שכולו טוב", פתחתי את עיני, אדם זקן עם מקל הליכה,
"הגעת לעולם שכולו טוב, בוא שחק איתנו משחק בינגו", הסתכלתי
סביב, כל הרבה אנשים, כולם זקנים, אין פה בכלל צעירים, "למה
כולם פה כל כך זקנים?", שאלתי את הזקן, "למה!? כמו שהסברתי לך,
אתה בעולם שכולו טוב, רוב האנשים מגיעים לפה בגיל זקן, אחרי
סרטן, או התקף לב, הצעירים שמגיעים לפה עוזבים תוך מספר ימים,
אין להם מה לחפש פה, אבל אולי אתה תהנה, יש פה כל מיני
פעילויות, יש פה בינגו, ברידג', הליכות בבקרים, שיעורים על כל
מיני נושאים מעניינים...", אני חייב לצאת מכאן, קם, הולך,
"אתה! אל תעזוב, בא תצטרף אלינו למשחק", רגע, האם ייתכן?
"סבא!", סבא לא נראה מופתע, "לא, אני לא סבא שלך, המח שלך
מתעתע בך, זה חלק מהקטע של העולם שכולו טוב, כל אחד רואה, מה
שהוא רוצה לראות", צריך לחשוב בהיגיון, להתרכז, אבל זה סבא,
איך אפשר לשכוח, רק לפני שנה היה חי! "אתה סבא שלי, תפסיק!",
"אני לא", המשיך סבא בנחת, "אתה ראית איש זקן, והמח שלך תירגם
לסבא, אם תראה בחורה צעירה, מיד המח יתרגם לך אותה, לבחורה
שאתה אוהב ששברה את לבך, ככה זה כאן, העולם שכולו טוב, שום דבר
לא אמיתי פה, היו לך עשרים שנה בעולם האמיתי, עכשיו אתה בעולם
שכולו 'כאילו' אבל טוב", טוב, טוב, טוב, קול נמוך, בטוח,
"עכשיו הכל תלוי בו, הוא צריך להחליט, אם שווה לו להילחם בשביל
חייו", "יאקי", אמא, "יאקי, אנחנו צריכים אותך, בבקשה תקום!",
אמא, אני רוצה את אמא אני רוצה הביתה!

פותח עיניים, מזהה את החדר, החדר שלי, הבית שלי, מסתכל במראה,
משהו שונה בי, אני כל כך צעיר, אני לבוש בגדי שבת, אני, "יאקי,
עוד חמש דקות עוזבים, אתה לא רוצה לאחר לבר-מצווה שלך?!", אמא.
פרצוף של מתבגר, ניצנים של פצעי בגרות, אף מעוות, נעלים
שחורות, מכנסיים חומים, טיפה לוחצים, חולצה לבנה, מכופתרת,
צווארון, לוחץ, לוחץ, מי אני, זה לא אני, זה ילד, ילד מחופש
למבוגר, עול של מצוות, מדוכא, בגיל הכי נוראי בעולם, זו
ההזדמנות, אם אני שוב בן שלש עשרה, זו ההזדמנות להיות אמיתי,
קרעתי את החולצה ושמתי טי-שירט, החלפתי גם למכנסיים קצרים
וסנדלים, יצאתי, "יאקי, למה אתה לא לבוש!", אמא, "אתה יודע
שאין לך לאן ללכת!", אבא, אה באמת? פותח את הדלת כניסה ויוצא,
נופפפפפל, רגע, מצנח על הגב, מושך, מצנח נפתח, צונח, רואה הכל
מלמעלה, מסתכל על עצמי מלמעלה, רואה שוב, ילד בן שלש עשרה
בבגדי שבת נכנס לאוטו יחד עם שאר המשפחה בדרך לאולם היוקרתי
לקבל עליו עול מצוות, הוא הפסיד, אני הפסדתי, איך הוא יוכל
לסחוב על עצמו עול מצוות, הוא בקושי מבין מה קורה סביבו, ילד
רגיש, בוכה כל הזמן, עוד ישברו את לבו כל כך הרבה פעמים בעתיד,
לא השערה, עובדה, אני יודע, לא הצלחתי לשנות דבר. ממשיך לצנוח,
רואה את המיטה מלמעלה, בא ננסה לצנוח לתוכה, מצליח, נרדם, כל
כך מהר, תפילין על הראש ועל הזרוע, הגיע תחנון, הגיע הזמן
להתוודות, להגיד את האמת את כל האמת, לא להסתיר דבר, עדיף
להודות בעבירה, להתמודד איתה, ולא לשמור אותה בפנים, שתגדל
ותגדל עד שתתפוצץ, וידוי, וידוי, טוב הנה זה בא, אני מולה ליד
ביתה "אאאני", מגמגם ממשיך, "אני אוהב אותך, אני רוצה אותך
איתי", לא מופתעת, היא לא רעה, היא באמת בן-אדם טוב, היא לא
שוברת את לבי עם סכין, רק עם ורד, מקרבת אותו אל חזי, וחוצה את
לבי לשניים.

"אתה בעולם שכולו...", פותח את העיניים, "כן אני יודע", פונה
למפקד שלי שמביט בי מלמעלה, "אני בעולם שכולו טוב", "איך
ידעת?", שואל אותי מופתע, מעניין מה הוא עושה פה, "בא נקרא לזה
ניחוש", מסתכל סביבי, רואה, גיבורים, נסיכות, קרבות, מימיני
הצנחנים סוחבים גופה של חייל על אלונקה, לפתע מולם הכותל
המערבי והם בוכים. לפני רגע יוני נתניהו חטף כדור, אבל החטופים
ניצלו. רגע, והנה אני, זה אני, מנשק את הבחורה, שאני כל כך
אוהב, ששברה את ליבי בעולם האמיתי, אני שמח! בפעם הראשונה בחיי
אני שמח! אני בעולם שכולו טוב, הצנחנים הניפו דגל ישראל,
הניצולים יוצאים אחד אחד מהמטוס, כולם בוכים משמחה, כל כך טוב,
כל כך מרגש, מנגב את הדמעות בכף ידי, מסתכל, הדמעות הפכו פתאום
לחול, ובשבשמיים יש מסך עם הוראות: לבכות, לצחוק, להגיד
אההה... אני רוצה כאב אמיתי, צחוק אמיתי.

עיניים חצי פקוחות, דמויות מעורפלות, כמעט מוכרות, הרבה לבן.