התרנגול צרח והיום התחיל.
זה היה יום שלישי, היום שלילי הכי שונאת בשבוע, כי היא יודעת
שנשאר עוד חצי שבוע לפחות.
לילי גרה בחווה באריזונה וגידלה תפוחי אדמה למחייתה.
היו לה כלב ושני חתולים צבעוניים.
היום היא הייתה צריכה לצוות על העובדים הזרים שלה (סביר להניח
תאילנדים), לחרוש את השדה הרביעי מימין, ולאסוף שאריות ומהשדה
השני שמאחורי האסם. איזה יום קשה מחכה לה, היא חשבה.
קמה מהמיטה באיזה תשע בבוקר, לבשה את נעלי הקאובוי שלה, כדי
להרגיש כאילו היא באמת עושה משהו בחיים חסרי התועלת שלה, ירדה
במדרגות והתיישבה לאכול ביצים עם בייקון, כמו איזה חתיכת חזירה
אמריקנית מהמדבר.
מתברר שהיא הייתה די ביץ', והפועלים התאילנדים/ סינים/ ערבים
שלה, אם הם היו יודעים שהם עובדים בשכר של מוכרים במקדונלד'ס
הם היו עפים משם מזמן, די שנאו אותה, הכלבה.
היא יצאה מהמטבח די מפוטמת, התמתחה והלכה לראות מה מתרחש בשדות
תפוחי האדמה.
הם חורשים את השדה הלא נכון. רגע, הם חורשים את השדה הלא
נכון!!!
היא התפרצה בצעקות על מנהל העבודה האידיוט ששכרה רק כדי שתוכל
לקום כמה שעות אחרי כולם, "בשביל מה אני משלמת לך טים??" היא
צרחה, איבדה את עשתונותיה, התחילה לצרוח על העובדים ולזרוק
עליהם שאריות מצאה על הרצפה, "חסרי תועלת, אידיוטים!".
היא הסתובבה כששמעה את הטרקטור הגדול מתקרב, וראתה עליו את
סומסאק התאילנדי דוהר בפראות, "מה דה פאק אתה חושב שאתה עושה"
צווחה לעברו, והוא התעלם. הוא לא זז מהדרך, אז היא, החזירה
המפוטמת התחילה לרוץ. כאילו שתאילנדי מטורף שנוסע על טרקטור די
רציני בהילוך שמיני פול גז לא יצליח בסופו של דבר להשיג את
מטרותיו.
לילי הייתה מרוחה על דרך האפר עם סימני גלגלים על הרגליים
והגב.
סומסאק התאילנדי עצר את הטרקטור, מזיע וחסר מנוחה, הסתכל סביב
במבטים המשתהים, צחק ואמר:
"that motherfucker bitch".