הדס סלמה / עשרת התקוות |
הכל הישתרבב בקשקוש.
שוב ניצטייר מול עייני
רטוב שורף ועצוב...
מדוע תכעסו? שאלתי.
שוב מנגן הכינור
אותה מנגינה,
או קצת אחרת
ליד שק מאובק משחור.
זה לא השחור שהפריע
וגם לא הלבן והקור.
ממתי אנשים צוחקים על השמש
ביום שטוף אור....?
וידיי שוב החליטו לבכות.
מי ינגב להן הדמעות?
אחרי שעייני נגמלו
עשרת התקוות....
לרגע שני שוב נפל על ראשי
הישתרבב בקשקוש מעורפל.
ושוב ניצטייר לנגד עייני
יום שני מבולבל
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|