א.
וכן כלב מסוים, די קטן, היה מהלך בנתיבות עקלקלות בדרך פרושה
כמו אצבעות, ועל קולרו חמסת כסף עם אבן הירוקה, כמו הירוק של
הדשא בינות הדרכים ואחריהן, ועל פניו מבט המביע עליבות, התובעת
אנשים מסוימים לחמול על הכלב, ואחרים לבעוט בו במגף מחודד
היטב.

ב.
כממעל חישבה איזו פרסונה-נון-גראטה חישובים במחשבון אין קץ,
ובהתה בשמיה ובכף ידה ובכס הכבוד שלה עם האריות והכרובים
והמלאכים וכו', וצעקה וצעקה, וגלגלה עיניים שוטמות וירקה אש
ונחרה בבוז ובכעס, והמחשבון עוד חישב את חישוביו הקטנוניים
והמשיך להוציא פלט ארוך ארוך על נייר כזה כמו במכולת כאשר
קונים שניים חלב וארבעה משהו והמוכרת מסתכלת בעיניים זעומות
ושואלת זה הכל? והיית רוצה נורא שתהייה לרגע מעשן כדי שיהיה לך
עוד משהו לקנות והמוכרת תהיה קצת יותר לבבית, אבל אז אתה חושב
מה אכפת לי בעצם, ומושך בכתפיך ומביט במוכרת במבט מלא שטנה
מעורבת בשמחה לאיד, כאומר הה, הה, את מוכרת במכולת, ואני לא.

ג.
שלט אבירים עם שדה ירוק וצלב אדום נופל על ראשה.
שלט אבירים עם שדה ירוק וצלב אדום נופל על ראשה.
אבל היא לא שמה לב, היא ממשיכה ללכת כאילו כלום, ורק מפנה מעט
את הראש למעלה, לשמיים, לנסות לנקז את כל הדם למקום אחד, והיא
נראית קצת משונה, כאילו מתפללת, כאילו מטיחה באלֹהים למה? למה?
אבל לא, היא לא מתפללת, ואף לא מטיחה  באלֹהים, היא אפילו לא
מתבוננת בשמיים שלה, העיניים שלה, סתם, כאלה, אטומות
ומנסה לשמור כמה שיותר ללכת בדרך הישר;
ומנסה לשמור כמה שיותר להלך בנתיבות עקלקלות ולסגל לעצמה מבט
עלוב.



ט"ז בשבט התשנ"ט