כמו הייתה בתולה מן הים
מלאה בעיקר במקומות זוהרים.
העור הלבן שסינוור וסימא
לבבות עשנים ברחובות הערים.

בשנה שעברה התקפלה והותירה
אבק של יאוש במכונית מירוצים.
הייתי נותן את הכל שתחזור,אבל כלום
לא מספיק כשרוצים.

מחלומות שטופי לחות
הייתי זוכר אם הייתה לי הזכות.
ורק נותרה לה מנורה
שנשתכחה ליד מיטה.

ופתאום בהמון גופיה לבנה
את ריחה מעולם לא הצלחתי לקבור.
וטיפות של זיעה סוחפות אותי בזרם
כמה שנים לאחור.

רציתי לגשת, לגעת, לראות ,
לפחות להתקרב.
בעתיד היא תחזור באיחור
אלגנטי כמו שאני אוהב.