הבנין שבו עבדנו המה ככוורת דבורים. אנשים אצים רצים,
המנכל"ים בחליפותיהם המחויטים ובעניבות גוצ'י, מסתכלים
על שעון ה-" רולקס" בחוסר שקט, יורדים במעלית הנוצצת לחניון
"-1" להכנס למכונית הוולוו היוקרתית ולנסוע לישיבה יזומה.
אני וחברתי בקי , מזכירות פשוטות בחברת פלפונים גדולה
שלא נפגעה מהמצב החמור בשוק , אבל שמחות שיש לנו עבודה
ועוקבות בערגה אחרי כל המיוחסים ההולכים בצהריים עם תווי
החברה, מדברים בשפה לא מובנת ואוכלים במסעדות היוקרתיות
באזור.
גם אני ובקי חברתי מקבלות תלושי אירוח, אבל אין לנו הקצבה
מרובה , לכן אנו אוכלות במסעדות היותר פשוטות אבל מבסוטות
שכשנבוא הביתה נוכל להתחיל ישר בעבודתנו השניה, טפול בילדים
ארוחה לבעל, קניות ונקיונות .

כל יום כשיצאנו מהעבודה הצטרכנו להחתים את כרטיס החברה, ועברנו
ליד חדר ההמתנה ללקוחות מעודפים, את עינינו צדה
בחורה תמירה ונאה, לבושה חליפה משובחת, נעלי עקבים,
ארנק עור מהודר, שערה הבהיר אסוף לזנב סוס, ישובה  על ספה
מעוצבת ומחכה, כך מדי יום במשך שבועות.
בקי חברתי מאד סקרנית, ולכן החלה לנדנד לי, "תגידי למי היא
מחכה" ? כשעניתי לה "איני יודעת וגם לא מענין אותי, הפטירה
תוך שהיא זורקת את ידיה בשאת נפש, "אוף את!" חוץ מבעלך והילדים
לא מענין אותך שום דבר, עד שיום אחד החליטה בקי, היום אני מחכה
לראות עם מי היא נפגשת, עשיתי סידור עם המטפלת. כך נפרדנו, בקי
חיכתה ואני נסעתי הביתה.
למחרת על הבוקר, ליד לוח הכרטיסים חיכתה לי בקי "מה שיש לי
לספר לך לא תאמיני עם היא יוצאת, אתמול חיכיתי עד שראיתי את
יורם שגב המנכ"ל השרמנטי, זה שפתחנו את התיק שלו וראינו את
תמונתו וקורות חיו, נשוי + 2 למד באוניברסיטת אוקספורד, חתיך
לא נורמלי, את לא זוכרת?" "כן, כן," עניתי "אני זוכרת " ובכן
לקחתי
את  החיפושית המצ'וקמקת שלי ונסעתי אחרי הוולו האדומה שלו,
את לא תאמיני, הגעתי לשכון של ווילות ושם הם חנו ליד וילה
מהממת עם גינה, מלונה של כלב, לא יכלתי לשמוע מה שהם דיברו
אבל לפי תנועות הידים שלה ושלו ושפת הגוף, הבנתי שהם רבים
על משהו, ואז הם נכנסו לתוך הוילה, אבל לא ויתרתי, חיכיתי
עד שהם יצאו נגשתי לשכנה של הוילה השכנה, אשה בלונדית
מלאה ונראת משועממת מכל הטוב שיש לה, ושאלתי אותה של
מי הוילה היפה הזאת? היא ענתה לי שזה של כמה מנכל"ים
ששכרו וילה משותפת לזיונים, כן, כמו שאת שומעת זיונים
פשוטו כמשמעו, כמה שכבר שמענו כל מיני סיפורים על מנהלים
שפתחו את הדלת וראו אותו עם מזכירתו על השולחן , והיו סיפורים
על כל מיני מנכל"ים שיוצאים באמצע העבודה ואפילו כאלה שמזמינים
למשרד נערות לווי, אבל בכל זאת העסק הזה התחיל לענין אותי
והיא המשיכה, כשהם יצאו הם שוב רבו היא ממש התרגזה
זרקה עליו איזה ארנק ופנקס שיקים, הזמינה מונית ולא חזרה
איתו,
הוא ניראה מבויש, יצא לעבר המכונית באיטיות כשהוא מצייר משהו
לא ברור על גבי אדמת הגינה, קומתו הזקופה נראתה שפופה וזה לא
היה אותו יורם שגב המגנוב שאנו מכירות.


אחרי כמה ימים בעוד אנו יושבות  במשרד, מתקתקות על המחשב
אנו שומעות חבטה אדירה מעבר הגג, כאילו איזו פצצה או רעידת
אדמה, אנשי הבטחון החלו לרוץ לעבר הגג, קראו למשטרה,
השוטרים נכנסו למזכירות, התמקמו ליד חברתי בקי הסקרנית, דיברו
שהבחורה שהתאבדה השאירה את תיקה הגדול שהכיל ארנק איפור קטן,
קופסת גלולות נגד הריון, מעט כסף, מפתחות, ואז הם פתחו את
תעודת הזהות ובקי ראתה את תמונת הבחורה שעוררה את סקרנותה.