צרחנו עד שנרדמתי
אבל מאוחר בלילה כשהחל לרדת שלג
הערת אותי וקראת לי לחלון
ידעת כמה אני אוהב שלג
הרי את היחידה שסיפרתי לה שפעם מזמן
אבא שלי שגם ידע כמה אני אוהב שלג
הביא לי מלוא החופן בתוך קופסא מפח
אפילו אחרי שעתיים וחצי של נסיעה הוא לא נמס
הייתי מאושר לשחק איתו להרגיש אותו בין אצבעותי

הסתכלנו על הפתיתים נושרים במשך דקות ארוכות
עמדנו בחושך ובהינו יחד בפלא שנערם ברכות
ענפים מפושקים מכסים עירומם
חגיגת כלולות של הטבע
אפילו המזבלה בבוקר תראה טהורה ובתולה
כשהיינו בטוחים שהוא לא יפסק הפעם
הלכנו להתמזג במיטה
כשחיבקתי אותך ייחלתי שלא ירד כבד
רציתי שנתעורר מוקדם
לפני שאר בני האדם
לפני שאנשים יטביעו בו פסיעתם
לפני שצמיגים שחורים ידביקו בו זוהמתם

אבל לא
בדרך למכונית השלג חרק מכובד גופותינו
אמרת שצריך לשמן אותו
צחקתי
את אפילו לא חייכת
מסביב ראיתי שירד כבד
ענפים שבורים היו מוטלים מתים
כרעו תחת העומס של הלבן הזך
הרך...
עצים גידמים ביכו אובדן אצבעות מאשימות

עד לבית הקפה הספקנו גם אנחנו לזהם  
לחרוש תלמים כהים
את בהית ללא אומר בקצפת
הרגשתי שאת עדיין כועסת
ורק לנוכח הלבן הזה
המעט הזה
על גג של קפה בספל זכוכית
כשאת בוהה קהה ברקע
הבנתי
שאני שורף אותך מבפנים