לואיזה היקרה.
החלטתי ללכת בעקבות חלומי.
תמיד אמרת שלא משנה כמה ארוכה תהיה הדרך,
כל עוד המטרה מוצבת לפנינו אין סיבה שנתייאש.
פניתי לכמה עיתונים ברחבי המדינה, שלחתי להם כתבות לדוגמא.
בהתחלה דלתות נסגרו לפני עד שיום אחד הייתי נוכח בקרבת מקום של
תאונה,
סיקרתי הכל. הכתב הגיע באיחור ולכן ביקש לקנות ממני את
הסיקור.
העורך של העיתון שקרא את הסיקור התלהב ושאל אם אני מעוניין
להיות כתב בעיתון.
כמובן שהסכמתי.
רציתי שאת תיהי הראשונה שתדעי לפני שהכתבה הראשונה שלי
תתפרסם.
אני שולח לך עותק של הכתבה שתפורסם בעוד כמה ימים.
תודה שתמיד האמנת בי.
שלך לעד..
ג'ון.


ג'ון היקר.
אינך יודע כמה שמחתי לקרוא את מכתבך.
אתה יודע שתמיד האמנתי בך ותמיד אאמין.
אצלנו בבית הכל כרגיל. אני, אלן וריקי עדיין מסתובבים ביחד,
שמחים בשבילך שהלכת בעקבות חלומך ומקווים שתצליח.
בינתיים חיפשנו שותף חדש לדירה. אף אחד מהם זה לא אתה. לא
מצאנו.
אנשים ברחוב תהו לאן נעלמת, כי כאשר ראו אותנו מסתובבים
בשלישיה
מיד שמו לב שיש צלע חסרה.
אני מתגעגעת אליך. כולנו מתגעגעים.
אני מקוה שבאמת תצליח, שהפרידה שלנו לא היתה לחינם.
אוהבת אותך ותמיד אוהב
שלך
לואיזה.


לואיזה היקרה.
את לא תאמיני. גם אני לא האמנתי.
מסתבר שעורך של עיתון מדיני קרא אחת מן הכתבות שכתבתי לעיתון
המקומי
שאני כותב בו והתלהב מן הכתיבה שלי. הוא רוצה שאני אעבור
לעיתון שלהם.
הדבר אינו פשוט, אני חתום על חוזה של לפחות שנה. העורך שלי אמר
שהוא לא
מוותר עלי עד שאני אביא לו כתב חדש. למרבה המזל, מכר שלי, אדם
מאד שנון וחכם,
בדיוק התפטר ממשרתו בעיתון אחר שלא שילם לו כיאה. הוא מאד שמח
לקבל את
משרתי בעיתון המקומי.
בקשר לדירה, אני בטוח שבסופו של דבר תמצאו שותף או שותפה והכל
יסתדר.
תמסרי לריקי ואלן את אהבתי.
ובקשר אליך, אם רק יכולת לבוא איתי...
שלך לעד..
ג'ון.

ג'ון היקר.
סליחה שלקח לי זמן כה רב לענות.
העיניינים החלו לזוז פה קצת.
מצאנו שותפה חדשה לדירה, ממש חמודה ומצחיקה.
היא רקדנית. לאחרונה היא לא נמצאת הרבה בדירה כיוון שהיא
והלהקה במסע הופעות.
ריקי התקבל ללהקת רוק מקומית שחיפשו מתופף.
אלן. אלן עדיין לומדת באוניברסיטה.
ואני, אתה יודע, בשלי - ממשיכה ללמד.
לפני שבוע החלטנו כולנו לקחת פסק זמן מהשגרה ונסענו לטיול של
חמישה ימים.
זה היה נהדר, חבל שלא היית שם איתנו.
אני מאד נהנת לקרוא את הכתבות שאתה שולח לי, אתה לא יכול
לדמיין את השמחה
שהייתה פה כשקראנו שאתה כתב בעיתון מדיני.
מתי תבוא לבקר?
שלך, אוהבת
לואיזה.


לואיזה היקרה.
אני מאד נהנה מתפקידי החדש, כבר לא כל כך חדש...
יוצא לי לטייל בכל העולם ולראות דברים שלא חלמתי עליהם.
בכל מקום שאני מבקר לצילום כתבה אני רואה דברים שמזכירים לי
אתכם, אותך.
אני גם תמיד קונה משהו קטן למזכרת שיוכיח לי שבאמת הייתי שם,
שזה לא היה חלום.
בקרוב אני יוצא לאיזור מסוכן, לסקר כתבה על האויבים שלנו.
תאחלי לי בהצלחה. זה צריך להיות מעניין.
העורך שלי כמעט שינה את דעתו בנושא כי זה ממש מסוכן אך עקב
התעקשותי הוא ויתר.
תמסרי לכולם ד"ש ושאני אוהב ומתגעגע.
אני אבוא לביקור ברגע שהעיניינים פה ירגעו קצת.
שלך,
ג'ון.


ג'ון היקר.
אני מניחה שעד שהמכתב יגיע אתה כבר תהיה בדרכך למדינת אויבנו.
מאד לא אהבתי לקרוא שאתה טס לשם.
לפעמים כדי לסקר את הסיפור הכי טוב מסכנים את החיים.
אני מקוה שתשמור על עצמך טוב שם ושתחזור כמה שיותר מהר.
המכתב יחכה לך בתיבת הדואר כשתחזור.
כולנו מתגעגעים ומחכים שתבוא לביקור.
אל תתן להצלחה לעלות לך לראש.
שלך,
לואיזה.
נ.ב.
סיימתי את החוזה שלי עם משרד החינוך,
עכשיו שאני חופשייה להצטרף אליך..
בתקוה שאתה עדיין מעוניין.
אוהבת ומחכה שתבוא לביקור.


לואיזה היקרה.
אני עכשיו בטיסה למדינת האויבים, אני חייב לציין שיש לי פרפרים
בבטן.
אסור לי לסגת, זו יכולה להיות הכתבה הכי חשובה בחיי.
כאשר אני מסתכל מהחלון אני רואה רק מדבר, סימן שאנחנו
מתקרבים.
אני מקוה שאני אוכל לחזור כמה שיותר מהר ולשלוח לך את מכתבי,
ואולי אף לקרוא מכתב תשובה שלך שמחכה לי שם.
דווקא כאן, כשאני יודע שאני מסכן את חיי, אני חושב עליך יותר.
אולי לא הייתי צריך ללכת. אולי הייתי צריך להשאר איתך ולותר על
החלום המטופש.
הדבר הראשון שאעשה כשאחזור יהיה לטוס אליכם.
אני מתגעגע.
המטוס נוחת...
שלך,
ג'ון.


ג'ון היקר.
קראתי בעיתון את החדשות הנוראיות.
נחטפת. איך? איך זה יתכן? מי נתן לזה לקרות?
אני יושבת כל יום מול הטלויזיה, מחכה שיאמרו משהו חדש.
שיאמרו שמצאו אותך והצילו אותך.
כולנו פה אחוזיי אימה.
אני מקווה שאתה חי. ושאתה לא סובל יותר מידי, שהם לא מתעללים
בך.
הלוואי ויכולת לשלוח סימן, אות קטן, שנדע שאתה בחיים.
אני שולחת את המכתב בתקווה שתחזור.
שתחזור ותקרא אותו.
אני אוהבת אותך ותמיד אוהב
לואיזה.


לואיזה היקרה.
אני יושב פה בתוך תא קר, כאשר רק פנקס הסיקורים שלי והעט שקנית
לי לקראת
נסיעתי נשארו איתי. כל היום מקרקרים סביבי אנשים,
בלי אוכל, בלי מים, כולי סימנים כחולים.
אני תוהה אם כבר היה עדיף למות.
הדבר היחידי ששומר עלי שפוי אלה הן המחשבות עליך.
על כמה אני רוצה לראות אותך, להיות איתך, לגעת בך.
אני מרגיש שאני הולך ונעלם. מנסה לא לאבד תקוה
אבל יודע שאולי זה הסוף.
הלוואי ויכולתי לשלוח לך את המכתב הזה.
הלוואי ויכולתי לצאת מפה ולטוס אליך.
אני אוהב אותך כמו שמעולם לא אהבתי.
שלך לעד,
ג'ון.


ג'ון היקר.
אני יושבת פה בביתך ולא מפסיקה לבכות.
בכל העיתונים ברחבי העולם ישנה כותרת אחת "ג'ון הוצא להורג".
למה הקשבת לעצות שלי? למה שיכנעתי אותך ללכת בעקבות התהילה?
אם רק יכולתי לראות אותך רק עוד פעם אחת,
להגיד לך איזה טיפש אתה שרצית לסכן כך את חייך וכמה אני שונאת
ואוהבת
אותך, כל כך אוהבת אותך.
השארת אותי לבד.
אתה לא הכתב הראשון שנהרג בעקבות סיקורו.
אני מקוה שסיפורך ישפיע על כתבים אחרים ושהם יבינו שתפקידם
כרוך בסיכון חיים,
שלפעמים עדיף לכתוב את הכתבה מרחוק מאשר להכנס לאיזור הסכנה.
אני תמיד אוהב אותך
באשר תהיה.
שלך לעד,
לואיזה.


(נכתב בעקבות החטיפה והרצח של דניאל פרל)