אנחנו יושבים באוטו ומדברים. בחוץ כבר לילה. הירח מלא והכוכבים
מאירים את השמים. אני כהרגלי מחפשת כוכב נופל. רוצה לבקש את
המשאלה שאצורה אצלי בלב כבר זמן רב. פה ושם יש ענן שמסתיר לי
את הכוכבים. בחוץ קר. צריך ללבוש מעיל, צעיף וכפפות. אנחנו
יושבים באוטו והבל הפה החם משאיר אדים על השמשה. אתה מדבר על
כל התוכניות שלך, על מה שתרצה לעשות בעוד חמש-עשר שנים. אני
כמעט שלא מקשיבה לך. לא מסוגלת. אני עסוקה בלחפש כוכב ולעצור
את הדמעות. אני יודעת שאתה אוהב אותי ושאני חשובה לך. אני
מרגישה אותו דבר. הבעיה היא שאצלך כולם חשובים ואת כולם אתה
אוהב. אני רוצה שתאהב אותי קצת יותר. אני מסתכלת עליך מדבר
בהתלהבות, רואה את הניצוץ הזה בעיניים. אני כל כך אוהבת לשמוע
אותך מדבר. אתה כל כך מלא שמחת חיים, במין אושר כזה שלא נגמר.
תמיד יש לך זמן וכוח.

אני ממשיכה לחפש את הכוכב הנופל, אבל דווקא הלילה כולם נשארים
במקומם. השמשה כבר מלאה באדים. אני מנגבת אותה עם השרוול כדי
שאוכל לראות את הלילה. אתה צוחק עלי ואומר שיש דברים שלא
משתנים. ואני כל כך רוצה שמשהו ישתנה. אני רוצה שתשים לב אלי
קצת יותר, רוצה להיות חשובה יותר מכולם. שכשתהיה עצוב, אני
אהיה הכתובת הראשונה. אבל אני לא מסוגלת להגיד לך את זה, לא
רוצה שתבין אותי לא נכון.

אנחנו יושבים באוטו שלך ואתה ממשיך לדבר. אני לא מפריעה לך,
מקשיבה לך, מדמיינת. אתה יודע לתאר דברים כל כך יפה. הקול שלך
לוקח אותי למקום אחר. לרגע אני כבר חושבת שראיתי כוכב נופל.
ואז מתחילה רוח ומביאה עננים. הלילה החשוך מחשיך עוד יותר.
הגשם מתחיל. מוזר, אני אומרת לך, בדרך כלל לא יורד גשם בתקופה
הזאת. ואתה שואל אם זאת הייתה המשאלה שביקשתי ומתחיל לצחוק.
אני שוב נלחמת בדמעות. רואה אותך מחייך אלי ויודעת שככה אתה
מחייך אל כולם. אני לא רוצה ממך הרבה, רק להיות קצת יותר חשובה
מאחרים. אין לי בעיה שתהיה לך מישהי מיוחדת, שתאהב בצורה שונה,
אבל בין החברים שלך, אני רוצה להיות הכי חשובה.

אתה מחליט שכבר מאוחר וצריך לחזור הביתה. אני אפילו לא מנסה
להתווכח. אתה מתניע את האוטו ואנחנו מתחילים בנסיעה. אתה מדליק
את הרדיו ואנחנו מתחילים בויכוח הרגיל. אנחנו לא אוהבים את
אותה המוזיקה. אנחנו לא אוהבים את אותם דברים. אולי בגלל זה
אתה כל כך מסקרן אותי. הגשם ממשיך ואתה מפעיל את הוישרים. הם
משמיעים מן חריקה חרישית מוזרה. אני מגבירה את הרדיו כדי לא
לשמוע אותם. אתה מחייך. ואני רק חושבת עליך ועלי ואיך בכלל כל
זה קרה. אנחנו מגיעים אלי הביתה. אתה מדומם את המנוע ואנחנו
יוצאים מהאוטו. אתה מלווה אותי לדלת, מחבק ונותן נשיקה על
הלחי. אני רק מסתכלת עליך ולא אומרת כלום. נדבר כבר מתישהו,
אתה אומר וחוזר אל האוטו. אני ממשיכה לעמוד שם ליד הדלת,
מסתכלת עליך נכנס לאוטו ומתחיל להתרחק, נרטבת מהגשם ושואלת את
עצמי אם יש לי זכות להרגיש ככה.

עכשיו כבר לא רואים אפילו כוכב אחד.