12 באוגוסט 4102. בית החולים הממשלתי בעיר נירסון שבאורינאה.
כל העולם בציפיה דרוכה. נראה כי מאז דרכה כף רגלו של ניל
ארמסטרונג על הירח, לא היה נושא אחד שכל העולם התמקד בו כל כך
- ניתוח השתלת המוח הראשון בעולם.
המנותח דר' קרטיס ג'ונס, מרצה לפסיכולוגיה חברתית, לקה בתהליך
תופס מקום באונה הקדמית של המוח. גילוי המחלה ארע בשלבים
מאוחרים וכל טיפול כימותרפי לא נראה היה בעל סיכויים כלשהם.
לינדה, רעייתו הצעירה, שאך זה נישאו היוותה את הנדבך האחרון
בהחלטתו. חבל להמתין... חבל להיכנס לכל תהליך הריפוי המייגע
שתוצאותיו ממילא בעלות סיכוי נמוך. עדיף, כך האמינה, ללכת על
כל הקופה - ניתוח. בהסכמתו המלאה הוחלט על ביצוע השתלת מוח,
למרות התוצאות הבלתי מספקות שהושגו עם קופי השימפנזה.
ההמתנה למוח המושתל ארכה מספר ימים. הזמן שחלף לא ערער
כהוא זה את החלטתו הראשונה. הוא חש כמי שמקבל את גזר הדין
בשלווה.
תאונת עבודה במפעל המכוניות הסמוך. רובוט שנשחק במהלך העבודה
גרם לנפילה של מרכב מכונית שהייתה בתהליך הייצור על מפעיליו.
שני נפגעים קל ופצוע במצב קריטי. הפצוע הובהל לבית החולים,
אולם השברים בבית החזה והקריעה של הגוף באזור זה לא הותירו
מקום רב לאופטימיות. משפחת הפצוע הגיעה לבית החולים במהירות.
המצב נראה אבוד. נדרשה החלטה מהירה ואמיצה. בסופו של דבר
ההכרעה נפלה. המוח שלא נפגע ישמש כמוח להשתלה.
הניתוח ארך שבע עשרה שעות. במהלכו טפלו בדר' ג'ונס שני
המנתחים הטובים בעולם, בתחום בתולי זה של השתלות מוח. ניסור
הגולגולת עבר בהצלחה. פתיחת החלק העליון גילתה גידול סרטני
ממאיר ומסוכן שהתפשט מהאונה הקדמית של המוח לעבר האזורים
האחוריים. מפתיע איך הצליח דר' ג'ונס לתפקד במצב כזה בכלל.
תחושה פסימית נפלה בחדר הניתוח על כולם. רק קולו של פרופ'
פייזר נשמע. בזה אחר זה נותקו העורקים הדקיקים שסיפקו את הדם
למוח, בזהירות של שען מיומן. כל נים קיבל טיפול אישי. העייפות
החלה לתת את אותותיה... ולפתע רעדה ידו של פרופ' פייזר ודם
החל לדלוף. לחדר ניכנס במרוצה דר' גיבשטיין, ופרופ' פייזר
החליט להעביר את שרביט הניתוח לידיו. הוא היה תשוש. מנוחה
הגונה הייתה הדבר לו נזקק כרגע ביותר והוא פרש לחדרו.
למרות האדרנלין הצליח להרדם. לאחר כשלוש שעות נוספות הוא נקרא
לשוב לחדר הניתוח. דר' גיבשטיין נזקק לעזרה. המשימה הייתה קשה
ומפרכת. הפעם נשארו שניהם בחדר. הניתוח התקדם כעת בקצב משביע
רצון. המוח החדש נראה כאילו נולד בתוך גולגלתו של דר' ג'ונס.
מחזירים את הגולגולת למקומה ותופרים. הניתוח הסתיים.
עשר שעות מאוחר יותר, דר' ג'ונס מתחיל לנסות לנוע. סימנים
ראשונים של התאוששות. תנועה קלה ביד. הוא מתחיל להתעורר. אין
סמנים ברורים של דחייה או קליטה של המוח החדש.
המנתח הראשי, פרופ' פייזר, ממתין בציפייה רבה לרגע זה. זהו
בלי כל ספק הרגע הגדול בחייו, אולי בתולדות האנושות כולה. הוא
לא מש ממיטתו של המנותח במשך כל השעות שעברו, מאז סיום
הניתוח.
הצוות שהיה במחלקה באותו זמן נזעק לחדר. הסקרנות גוברת,
והרצון להצליח עוטף את כולם. פרופ' פייזר מתעשת ראשון, ועובר
לפסים מעשיים.
בצוע בדיקות שגרתיות -
"הרם יד ימין", המנותח מניע קלות בידו הימנית. "הרם רגל שמאל"
המנותח מבצע. "שמך ?" - נשמעת לחישה קלה. פרופ' פייזר מתקופף:
"שמך?" הוא חוזר
"קרטיס ... קרטיס ג'ונס" הייתה התשובה.