הסיפור נכתב ב 1996-5 איני  זוכר בדיוק, זהו שכתוב מחדש של
איזה שיר שכתבתי בגודל 2 עמודים והפכתי אותו לסיפור. מוקדש
למאיר (המורה לגיטרה).


בחלומותיו, היא הייתה ניגשת אליו דרך קירות, ונוגעת בו. והוא
היה נשבר.
ממורמר קם משינה, לבד היה בחדר, והמיטה פשוט עכשיו מספיק
גדולה. נזכר:
"אוף.תזוזי קצת יותר לצד שלך.(צחקוק שלה). "והיא - " אתה נוחר,
אתה יודע את זה.(שוב ציחקוקה).אתה אוהב אותי ?"-היה משיב
בנשיקה על מצחה, וקם ישר מבלי הרבה דיבורים וקיטורים.

עכשיו כל זה כבר עבר, חשב לעצמו. נגב את הזעה שהצטברה על פניו
והתקדם לכיוון המקלחת. היא כבר אינה, את זה הוא כבר ידעה. ואין
מי שיכין את האוכל בבקרים, שרעבים במיוחד. אז לעבודה היה הולך
על בטן ריקה.

אז לעבודה היה קם, מסיבה שונה הבוקר היה קצת יותר מאושר, הוא
הרגיש התחלה חדשה, מן הזדמנות שניה.
ולכן התגלח, התקלח ואת המיי קולון המובחרים לאירועים מיוחדים.
התיישר והלך זקוף- אדם חדש. במכונית היה ריח של גופה, שנשכחה
שם איזה תקופה מאוד ארוכה. התניע אותה ולמרבה המזל לא היה שום
תקלה, והיא נסעה כאילו תוקנה במיוחד בשביל אותה נסיעה.
היה זה יום ראשון,  הוא ציפה למן  הסתם פקק תנועה,  והתנועה
זרמה היא .

עבודתו, הייתה בתחום בין מוזיקה לאלקטרוניקה ומחשבים,  הוא
תמיד רצה להקים להקה ולחיות מאומנות, כפי שהוא היה, אפילו אותה
הוא פגש כאשר הייתה לו הופעה. אבל הוא התבגר מהר מאותם ימים
שאחרי צבא, וממוזיקה פרנסה לא הייתה. יום אחד, כאשר פגש את
ידידו הוותיק ימים, שהיה בן של מנכ"ל חברת הייטאק , ישבו יחדיו
על קפה וסיגריה באיזה שהוא פינה, על כוס בירה ונוסטלגיה.
לשניהם היה בעיה, אין עבודה ואין  הכנסה מרובה. כהבזק רעיוני
של איזה פיתוח חדשני, משהוא עתידני עלה. וכך הקימו את חברתם
הקטנה.
הם מיצרים אפקטים וסאונדים מיוחדים ללהקות ולתזמורות, בקיצור
אולי זו לא הייתה להקה אבל זה היה דבר ממש באזור המוזיקה. שכן,
זה העלה הצלחה-שהביא הכנסה מרובה ויפה.

כאשר הוא היה בעבודה, היא הייתה בבית עסוקה. פעמים בשבוע הייתה
לומדת, קורס אחד או שתיים סתם לתפארת. וכן גם מן הסתם את הבית
שגרו יחדיו הייתה מסדרת, ובין שעותיה הפנויות הייתה גם
מנמנמת.

כאשר עזבה,  חזרה לבית הוריה.  בתחילה הזמן היה עובר לה ככה
מהר, מבלי שום תעסוקה. את חייה מהתחלה - ככה היא חשבה. מבלי
מקום אליו לפנות או מבלי איזה כטף שעליה אפשר ממש לבכות. אז
כהמשך לחיים, "כן גם אחרי אהבה יש עוד תהילה"- את זה אימה
אמרה, שכן להתחלה סידרה לה עבודה באזור מגוריה.
אבל על הרגליים כמו חתולה, היא הייתה נופלת ומהר מתאוששת, חזרה
לשיגרה החדשה שלה להיות לבד, עצמאית וצעירה, ועכשיו גם מדירה
משלה.
בלילה, כאשר הייתה נזכרת, שלחזור לבד לדירתה, ורק העציץ שקיבלה
לחנוכת ביתה היה מקבל את פניה.
זה היה קצת מדכא אותה, אבל היא התגברה ומהר מאוד חשבה על לצאת
לבר השכונתי, חיי חברה חשובים כחיי עבודה-וגם את זה למדה מחברת
החדשה שגרה בדירה ממול. אולי כמה פעמים, פגשה בחור יפה תאור,
גבוה כהר ועם חיוך ישר, הומור קליל ועתיד מזהיר. אבל אותה הם
אהבו והיא בחזרה לא נתנה. היא הרגישה, שהם לא אמיתיים וסתם
משקרים כדי להיכנס למיטה, וחלקם די הצליחו או שהיא נתנה, בשביל
סקס טוב לא צריך סיבה פשוט עושים מסיבה.
כך היא הייתה.

בפורים זה היה, במסיבה הגדולה באוזר הרצליה  באיזה בית של עשיר
שהכיר אותו, ופגש בה. הזמין את חבריו  החדשים לחגיגה. וכן זה
היה משתה, ותחפושות חובה. והיא הייתה עם מסכה והוא עם זקן ושפם
דבוקים משקפים צבעוניות, שכן הוא רזה מאז שהיא עזבה וכל תדמיתו
השתנתה. והיא את שערה קיצצה וגם את חזותה השתנתה. ועם כל
המשקאות וכל המותרות, האחרים והאחרות  הסתובב ראשו ותפס אותה
בעיניו, והיא אותו הדבר, בהתחלה זה נראה כמו מבט שזורקים
לאנשים ברחוב, שנראים קצת יותר טוב, כדי למשוך את תשומת ליבם
של האנשים המושכים מבחינה עניינית, פיזית ורוחנית. אבל מי בוחן
אנשים לפי רוחניות כאשר מבטים להוטים נכנסים לעניינים.
ואכן היא נראתה לו מוכרת, אולי אחת שפגש בבר ואיתה היה במיטה
לאיזה לילה של אהבה פרועה, והיא בטח הבינה שאותו היא מכירה
מסיבה של שבוע שעבר.
אבל שניהם כבר לא זכרו, שהם היו אבל נפרדו.

הם ידעו .ואז חלפו ביניהם כמה מילים חזקות בעלות משמעיות
כפולות ונוספות.

ואכן סיפורינו מסתיים,
ההמשך נתון למחשבה על לאן אותה שיחה הובילה, אותו ואותה. אבל
תנו לי להגיד, שהם ידעו אולי יותר מידי טוב, שזו לא סתם מילים
או שיחה באיזה מסיבה של ידיד או ידידה, שהם לא סתם עוד אנשים
נוספים שמדברים מבלי קשר בין הנושאים המדוברים, הם ידעו שהם
יותר מידי מאוהבים.
וזה נותן למחשבה לצאת ושמוח כאשר הכול מסתדר, אולי צריך הרבה
כוח בשביל הדרך אבל התחנה הבאה יכולה להיות הדרך אל האושר
שלך.
אין סוף ואין תחילה, יש רק את הרגע שנשלט ע"י האהבה.  ולכן כל
אחד אחר יסיק את הנקודה, מה שהיה היה, ומה שיהיה יהיה ואסגור
את דברי בשם האהבה.