ריח הסיגריה שהדליקה הזונה ברחוב עלה ופרץ אל חדרו החשוך דרך
החלון. הוא עמד שם והביט, בחושך, אל הרחוב הצדדי. "הסמטה", כמו
שכולם קראו לאותו רחוב אפל. הוא גר בתל-אביב, מה לעשות? ככה זה
בארבע לפנות בוקר כשאתה לא יכול לישון - אתה מביט על הרחוב דרך
החלון.
הסיגריה נגמרת בינתיים והפרוצה מדליקה לעצמה עוד אחת. כמה היא
מעשנת, לעזאזל? הוא חושב. מי בכלל ירצה לזיין אותה ככה, עם כל
הריח הזה של הסיגריות שתקוע לה בין השיניים? אך הוא ממשיך
להסתכל. הוא כבר יודע מה יקרה הלאה. איזו מכונית תופיע בקצה
הרחוב ותעצור לידה בשקט, הוא ישמע מלמולים ביניהם בעודה מתקרבת
אל חלון המכונית ומתכופפת, בעודה מפנה את גבה אליו. היא לא
יודעת שהוא מסתכל. ואז, או שהאיש ייקח אותה או שהיא תיתקע בלי
כסף לעוד איזו חצי שעה ובינתיים היא תדליק איזה שלוש סיגריות,
אחת אחרי השנייה. ככה היא עושה כל לילה, בזמן שהוא לא מצליח
להירדם. זונה מטומטמת, הוא חושב.
"הסמטה" מוארת לפתע על ידי שני פנסים גדולים. מכונית, הוא
חושב. לימוזינה שחורה עוצרת. מבפנים מישהו פותח את החלון והיא
מתקרבת לאט לאט, בעקבים האלה של הפרחות עם הפלטפורמות שמגיעות
עד לשמים. היא מתכופפת ומפנה את גבה אליו בלי לדעת שהוא מסתכל.
הוא שומע את המלמולים החוזרים כל פעם מחדש. הוא קולט פה ושם
כמה מילים: כסף, שעות עבודה... פרחה מטומטמת, הוא מחייך בשקט,
בחושך. היא השיגה כסף לזמן הקרוב. היא נכנסת למכונית מצד ימין,
ליד הנהג, ובחריקה, הלימוזינה נעלמת בחושך, מעבר לפינה.
הוא לא ראה אותה יותר. היא הפסיקה להגיע אל מול החלון שלו
במקום שכולם קראו לו "הסמטה". הוא התחיל להתגעגע לדמות שלה, עם
הגב המופנה אליו, עומדת שם ברחוב החשוך עם הסיגריה ביד
והפלטפורמות שמרימות אותה לגובה. הוא התגעגע לדמותה ולא היה לו
איכפת שהיא הייתה זונה, יצאנית. ולאחר ארבע לילות של בדידות,
לבד, בלעדיה שתהיה שם מולו, שיוכל להביט בה דרך החלון, הוא
הבין לפתע שהוא אהב אותה. שהוא לא יכול בלעדיה ושהיא חסרה לו.
אך לא הייתה לו כל דרך להשיג אותה בחזרה. הוא דאג לה מאוד -
הוא לא ידע מה קרה לה באותו הלילה, כשהלימוזינה אספה אותה
ונעלמה איתה מעבר לרחוב לעד. כל מה שרק נשאר לו לעשות זה
להמשיך ולהביט אל מעבר לחלון בלילה. ככה זה בארבע בבוקר כשאתה
חי בעיר הגדולה ואתה לא יכול לישון - אתה מביט החוצה לרחוב דרך
החלון...