"אני חולה..." , אמרתי לאימא בקול כל כך מסכן ומעורר רחמים,
ואימא ישר נישקה  אותי ואמרה שיהיה במאה אחוזים בסדר.
השתעלתי המון, לרגע אפילו חשבתי להפסיק לעשן ומהר... כיוון
שהסיגריות עשו לי רק רע...
אימא הגישה לי תה למיטה ושוב נישקה אותי. את האמת? להיות חולה
זה כיף, אימא תמיד נשארת בבית במקום ללכת לעבודה ומטפלת בי,
ואבא חוזר ומביא לי תמיד דברים טעימים לאכול.
הפעם המחלה הייתה קשה, לא סתם קשה, נמשכה כמעט שנה.
אימא, שלא יכלה לראות את בתה סובלת יותר, ניגשה אלי ולחשה לי
באוזן דבר מוזר: "שום, חצילים ורוטב ריבת אוכמניות", חייכתי,
כי לצחוק לא יכולתי.. כאב הגרון, נורא!
את רוב השנה הזו ביליתי במיטתי,  ישנתי המון וראיתי טלוויזיה,
הרופאים נכנסו ויצאו מהחדר, כמו כן גם חבריי ביקרו אותי ,
בהתחלה הרבה ואז נמאס להם, אני מבינה.
אימא אפילו הזמינה רופא טיבטי שיבוא לטפל בי, אך גם הוא לא
עזר..

לאחר שנה בערך, נזכרתי במה שאימי אמרה לי בקשר למתכון הסודי
הזה, ריבה, חצילים .. משהו , לא זוכרת , ואימא אמרה לי שפעם
היא קראה, באיזה ספר ילדים עתיק שזוהי התרופה שהשתמשו בה
לריפוי ילדים חולים, שהייתה להם שעלת, צחקתי. "ספר ילדים? ועוד
עתיק?", גיחכתי . "כן", ענתה אימא ופתאום מבטה נהייה רציני.
חשבתי , אני אישית במקום שאני אשתגע , זה קורה לאימא עכשיו.
היא יצאה מהחדר במהירות וטרקה את הדלת.

לאחר כמה שעות נכנסה עם איזשהו משקה מסריח, ואמרה לי לשתות,
צחקתי ואמרתי לה שאני לא מתכוונת לשתות את ה"דרק" הזה...
"קדימה , קדימה", לחצה עלי.
שתיתי... אני חייבת לומר ולציין, לא כזה נורא... ואפילו עזר.