צמרמורת, פחד, מתיחות,
זוהי כאן המציאות.
מתגאים באלימות,
אולי עדיף כבר שנמות.
מלאך מוכה ללא רחם
ואין שום חרטה בכם.
תראו אותי, אני לוחם,
מפציץ את עזה ואת שכם.
אינספור שורות כבר נכתבו,
מאות פרידות כבר נעשו.
מתי נדע ללחום בצדק?
מתי נשים מחסום להדק?
חיים מסיוטים והזיות,
כבר אי אפשר יותר לראות.
שוב מתנפצים עוד חלומות,
והתקוות נעלמות.
נמאס לבכות על ילדים,
רוצים שוב טעם של חיים.
לראות שקיעות, עצים, נופים,
במקום עוד בכי וסופים.
אינספור שורות כבר נכתבו,
מאות פרידות כבר נעשו.
מתי נדע ללחום בצדק?
מתי נשים מחסום להדק? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.