במרפסת שלי מקיש לך שיר, ציון
ילד מחופש עובר מתחת לחלון
באמת יש ריח של פורים באויר
אנו רגילים לנשום אבק שריפה
את הולכת, משאירה אותי לבד עם פחד
ושביל של בושם ושפתון
מה יהיה איתנו, אני חושב עוד פעם
מה יישאר בסוף המלחמה
לא בחרנו את זה, גם לא ברחנו
כל אחד כותב פה שיר על המצב
ערב-ערב מטווחים של אוהבים
מי אדמה, מי של אז ומי עכשיו
אני חוזר אל הכורסה שלי בחדר
איך היינו פעם נרדמים חולמים על כסף
היום הנייר נשאר, אוסף אבקות שמשכרות
לך בפנים כבר לא נשאר על מה לרקוד
עוד רעידה של הרצפה תהיה עוד רגע
מי ישרוד את הפצצה, אני שואל
ואת אומרת, הוא לא ייתן לזה לקרות
אני לא רוקד בחג הזה, רק ממתין לרעשן שיבוא
לא נמאס לנו מזה ולא נמסנו
מאף כריזה על "קרב בדרך לשלום"
מתי יפסיק הגשם הקבוע של חג שושן
שרק הולכת כמו חיילת לגרדום? |
